א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 1.2.09, אחה"צ

צופות: 
אליקס ו., סוזן ל.
01/02/2009
|
אחה"צ

 סיכום:

המשפט "לא אכפת לי" חזר מספר פעמים במהלך היום. יש משהו באויר? לנגר פלשתיני שרק רוצה להמשיך במלאכתו "לא אכפת כהוא זה מהבחירות". התגובה של חייל מילואים לגמר טורניר הטניס באוסטרליה היתה דומה, ומובנת יותר. חייל מילואים אחר, שהתעקש לנהל שיחה על עזה, הבהיר לנו עד כמה "אכפת לו" מחייו של אדם אחד (ישראלי) לעומת חייהם של הרבה (ילדים) שמוצאם פלשתיני. חוסר האכפתיות הזה לכל מה שאינו ה'אני' מדגיש את האדישות לסבל של אחרים. בנוסף, נדמה שהכובש והנכבש שניהם שותפים לאיזו תחושה מעומעמת של פחד, חרדה ותחושה של אסון קרוב. 

קלקיליה 13:15

גם השבוע, כמו השבוע לפניו, עובדים שני טרקטורים צהובים על פינוי שטחים על הגבעה הסמוכה להתנחלות 'צופין', בקרבת חומת ההפרדה. אנחנו נוסעות לכיוון המחסום ורואות שכל כלי הרכב שעוברים משני צידי המחסום נבדקים ביסודיות. אין בעיות תנועה בשום כיוון. מיידית, מפקד המחסום ניגש להגיד לנו שאנחנו חוסמות לו את טווח הראיה ומפריעות לו לעקוב אחרי המתרחש כשאנחנו עומדות במקומנו הקבוע. (הפעם לא נאמר לנו שאנחנו מסכנות את עצמנו. זה נאמר על ידי חייל אחר בזמן אחר.)

ענבתא 15:45

אין תור להכנס לטול-כרם, והתור לצאת ממנה ארוך מאוד. חיילי מילואים, שנדמה שהם משוחררים בנוגע לתפקיד שלהם, מקפידים לשאול כל מכונית מהיכן הם מגיעים. מכוניות עם לוחית צהובה (ישראליות) נשאלות גם מדוע הם שם. התור נשאר ארוך ארוך.

ג'וברה 16:00

כמעט ואין תור לצאת מהשטחים הכבושים. המכונית שלנו נבדקת ביסודיות, כולל המושב האחורי, תא המטען ותעודות הזהות שלנו. החייל הבודק הוא אותו חייל משבוע שעבר, ואליו מצטרף מתנדב צעיר, שלדבריו מבלה את זמנו בשטחים הכבושים פשוט בשביל להמנע מלגור עם ההורים.

ליד עמדת השמירה אנחנו מבחינות בעורכי הדין של מחסום ווטש. נראה כאילו שוב חזרו בידים ריקות מהיועץ המשפטי של יהודה ושומרון. הפעם השומר פותח את השער בזריזות, אבל מתעקש שעם חזרתנו מא-ראס, נקרא לו. "אני אבוא כשאשמע אתכם. או אולי תתקשרו למפקדת הקישור!" מה אכפת לו?!

כשאנחנו שבות מא-ראס, שוב אנחנו צריכות להמתין זמן רב. אנחנו מצפצפות וקוראות ובסוף פותחים לנו. הפעם חיכינו פחות מעשר דקות ההמתנה משבוע שעבר, אבל עדיין לפחות חמש דקות.

א-ראס 16:10

ישנם ארבע חיילי מילואים נינוחים למראה במחסום. אף אחד מהם לא נמצא בצד הדרומי, היכן שבור גדול במרכז הכביש התמלא במי בוץ עכורים. החיילים מחטטים בתאי המטען של רכבים פרטיים ומוניות.

כמו-כן, בא-ראס אנחנו מבחינות בטנדר כחול ללא גלגלים או חלונות. דבר לא נותר ממנו, כמו רכבים שלפעמים רואים נטושים באיזה רחוב. מה הסיפור? "השתמשו בו להעביר שוהים בלתי חוקיים לתוך ישראל." אנחנו מקשיבות בשקט ובתדהמה. הרי לא יתכן שמישהו נהג בגרוטאה הזאת! אבל מה אכפת לחיילים? בשבילם זה עוד סיפור - הם שומעים אותו וחוזרים עליו מבלי לשאול שאלות.