בית לחם, מת"ק עציון, יום ה' 29.1.09, אחה"צ
בית לחם, מת"ק
עציון
13.30 – 16.30
באולם ההמתנה של המת"ק ישבו כ- 15 אנשים. רק אחד מהם דיבר עברית וממנו למדנו שמרבית הנוכחים נמצאים שם משעות הבוקר בכדי להתראיין על ידי השב"כ. דובר העברית סיפר שבא עם בנו שזומן באמצע הלילה בכדי להתייצב בבוקר מוקדם. בנוסף לבן, סטודנט במכללת חברון, היו במת"ק עוד ארבעה צעירים כמוהו. תיאור תהליך הזימון מצמרר; חיילים מגיעים בין 1 ל- 3 בלילה, דופקים בקולי קולות בדלת, אם לא נענים מיד, שוברים חלון. מאירים באורות מסנוורים לתוך הבית ומעירים את כל השכנים בצעקותיהם. נותנים פתק הזמנה ומסתלקים. איש אינו יודע למה ולשם מה הזימון. לעתים קרובות, כאשר המוזמן מתייצב בזמן, עליו לשבת ולחכות עד לסוף יום העבודה במת"ק רק בכדי לשמוע שעליו לחזור למחרת או כעבור שבוע. גם כאשר אחרי יום שלם מוזמן האיש לפגישה ה"מיוחלת" כל מה שקורה בה זה שאילת שאלות חסרות משמעות כגון: "מה מספר הטלפון שלך".
אדם נוסף סיפר שבבוא החיילים לביתו בלילה לא היה הבן המבוקש בבית, החיילים הודיעו שעל האב להתייצב עם בן אחר ועם הבן המבוקש. שלושתם חיכו במהלך כל היום במת"ק, אף על פי שהיה ברור שהשב"כ מעוניין רק בבן האחד. יש לציין שהחייל בחלון, בניגוד לשבועות הקודמים, לא היה דובר ערבית ולא הצליח לתקשר כלל עם היושבים באולם. אישה צעירה, דוברת אנגלית, ישבה בצד עם אביה. לשאלתנו למבוקשה סיפרה לנו שהיא באה בכדי לקבל אישור יציאה לירושלים לראיון בקונסוליה האמריקאית לצורך קבלת ויזה. האישה מסרה את ניירותיה במת"ק ואחרי זמן מה נאמר לה ללכת הביתה ולחזור למחרת. היא הייתה אובדת עצות כי הראיון בקונסוליה נקבע ליום שלמחרת והרי איננה יכולה להיות בו זמנית בשני המקומות.... אנחנו נדהמנו מההנחיה לבוא למחרת ביודענו שביום שישי אין קבלת קהל במת"ק! צלצלנו לקצין התורן והסברנו לו את המצב ואכן האישה הוזמנה להיכנס אך חזרה מיד. בידיה היה טופס הבקשה שלה, שעליו "קושקש" בכתב יד "מאושר" בלי חותמת. פנינו שנית לקצין לברר מה משמעות הדבר ומדוע לא צוידה בתסריך. כשיצאה סיפרה שנאמר לה שעליה להביא מכתב מהקונסוליה. שוב ושוב נשאלת השאלה למה.... למה אי אפשר היה לחסוך את כל שעות הישיבה? למה אי אפשר לתת אינפורמציה מהימנה? ואם אנחנו לא היינו, היא הייתה שבה ביום שישי למקום סגור ונעול?
איש משכיל, דובר אנגלית רהוטה, ישב וחיכה לחבר שהיה בתוך המת"ק. הציג את עצמו ככלכלן שעשה תואר שלישי בקנדה וחזר לחברון ללמד שם באוניברסיטה. כעסיו ושנאתו לישראל היו מפחידים..
. השעה הייתה כמעט 16:00, עוד חיכו כל מוזמני השב"כ. אנחנו עזבנו והסענו את דוברת האנגלית ואביה לכפרם, מזרחה לאפרת.