דרום הר חברון, חברון, יום א' 8.2.09, בוקר
כביש 35
יוצאות מתרקומיא לכוון חברון. מעבר דרום חברון סגור (לפי דברי איברהים היה פתוח לאחרונה למשך תקופה קצרה).
מעבר הזית - פתוח וחיילים בודקים, התנועה זורמת.
במעבר שיוך שעיר- ג'יפ של מג"בניקים וארבעה פלשתינים מעוכבים
, כשחזרנו כעבור שעה הם לא היו שם.
חברון
בית המריבה מוקף בגדר בטון ותלתליות, לא נראים חיילים באזור.
בכניסה לציר המתפללים ג'יפ של מג"ב חוסם את הדרך.
בפניה ימינה לפני מערת המכפלה ג'יפ מג"ב נוסף.
מחסום בית המרקחת - יש עיכוב קל במעבר הילדים לבית הספר, זקן מקומי עומד וצועק על החיילים שיתנו לילדים לעבור.
במחסום תרפ"ט שני מתנדבים מחו"ל מספרים שהיה בשעה האחרונה סביר, ללא בעיות.
במחסום תל רומידה - חיילי גבעתי שחזרו מהלחימה בעזה, משוחחים איתנו בהתלהבות על דא ועל הא, על ההצבעה שלהם בבחירות- מרביתם מצביעים לברק שבעיניהם ניהל מלחמה מצויינת.
הם על "מחסום ווטש" לא שמעו ולכן לא ידעו ש"אסור" להם לדבר איתנו.
הילדים סיימו לעבור לבית הספר.
יצאנו מחברון ופנינו לחלחול מזרח – מחסום פתע.
במחסום שיחה עם החייל שמכוון את כלי נשקו ישר לעבר המכונית שהוא בודק.
אנחנו מציעות לו שיכוון יותר נמוך כי זה נורא מפחיד את הילדים ברכב.
הוא מסביר שהוא צריך לדאוג שהם יחיו כל הזמן באי וודאות ובפחד.
הוא מספר לנו על נוהל חלופי ל"נוהל שכן"(שבג"צ אסר) והוא "נוהל בלתי מעורבים" מדובר על אותה התנהלות רק בשם אחר. הוא מתאר איך הוא נכנס עם דאוד הזקן לכפר שבו משליכים הנערים אבנים הוא שם את דאוד לפניו כך שהאבנים פוגעות בזקן. הוא טוען שהצעירים ממשיכים להשליך אבנים גם במצב הזה.
גם הוא מברר אם בנינו ובנותינו שרתו בצבא ובאיזה יחידות. הוא חושב שאם היה לנו מקצוע רציני כמו לאימו המהנדסת אז לא היינו מסתובבות בשטחים.
בהתרוממות רוח, מחונכות אך ידידותיות, עזבנו את המחסום. בתרקומיא נפרדנו מא' הנהג, מיהרנו לתחנת הדלק בבית גוברין לשתות קפה.
ניסינו לעשות חישובי קואליציות אפשריות ולא הגענו לכלום.
מחסומים בדרכים ומדינה על פרשת דרכים