בית פוריכ, חווארה, יום א' 18.1.09, אחה"צ

בית פוריכ 15:20

שקט וריק. יושבי האמר שארב ביציאה מהכפר ליד זרוע הברזל הפתוחה ביום ונעולה בלילה הגיע עד אלינו במיוחד לשאול אם הכול בסדר. ענינו במבטא ה"נכון" והניחו לנו.

מחסום חווארה 15:30

משאית שיקוף פעילה, כל עמדות הבדיקה פעילות, לעתים רק שתיים מתוך שלוש.

משמרת ראשונה שלנו במקום אחרי 3 שבועות היעדרות לחושך הזוועות בעזה.

חיילת מתעקשת לגעת בפלסטיני שאליו היא מדברת.

מעוכב אחד מוכנס לקוביית העיכוב, אחר לסככת ההמתנה.

ברמקול חוזר ושב קול גס: "כולם אחורה. אחורה !!! אחורה!!!!!"

בתורי הגברים - מאות רבות של אנשים עומדים שותקים, צפופים מאוד זה אל זה, שורות מיושרות למהדרין מקבילות לזוויות הישרות והמדויקות של כל שכבות רשתות וסורגי המתכת המקיפים אותם.

איש פונה אלינו, מתנה את ייאושו ומקנח - "ובסוף אני יגיד לדגים - לבריאות..." אבל הרגיע אותנו מיד שהוא מתכוון רק לאלה ש"הרגו את הילדים שלנו בעזה".

התור המיוחד לנשים וקשישים בצד ארוך ואטי עד בלתי נסבל לחלוטין, רגעים ארוכים בכלל לא זז.

אנחנו מתלוננות על כך במוקד.

בידוק מכוניות היוצאות משכם: מתבצע במהירות יחסית. המון כלי רכב.

16:00 3 מעוכבים שוחררו, אבל לא זה שהוכנס ראשון לצינוק, שמשהו בתעודה שלו "לא מסתדר".

מפקד המחסום - סג"מ - לא יכול שלא לגעת בכל פלסטיני שאליו הוא פונה.

מגע רך ואדנותי חד-צדדי ומשפיל במובנות מאליו שלו.

שוב ושוב המפקד הזה עוצר את הבדיקות עצירה גורפת כדי להשליט סדר ושקט "תעשייתי".

ב-17:00 עזבנו. מגרש החנייה נראה כעת - ללא הבאסטות - כמזבלה אחת גדולה עם המון מוניות.