דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

צופות: 
יעלה ר', חגית ב' ( מדווחת )
16/12/2008
|
בוקר

0630  1200

 

סנסנה 
בעשרים לשבע אחרוני הפועלים בשרוול. 32 משאיות עומדות בצד הישראלי. המחסום שומם ומלבד נוסע אחד שהורד ממכונית של ערבי ישראלי לא היו אנשים וגם לא מכוניות שנבדקו.

 

כביש 60
אין תנועה בכלל בשעות שאנחנו עוברים, מעט ילדים בצידי הדרכים הולכים לבית הספר, כל החסימות במקומן.

מתחת לעתניאל – השער הצהוב פתוח; דהריה – חסום; סמוע – פתוח; עבדה- פתוח; כראמה – סגור; דורה אל פאוור – פתוח, הפילבוקס מאויש; בני נעים – סגור; צומת הכבשים – פתוח, הפילבוקס מאויש; דיר ראזח – חסום; קליגליס – חסום;

חברון

סיפור מחברון על המתנחלת ענת כהן ושאר חבריה:

בדרכנו חזרה ממחסום תל רומיידה וממחסום תרפ"ט אנחנו רואים את החייל שעומד לבד בעמדה שמול בית הדסה, צועק על מעוכב, נער פלסטיני כבן 16. אנחנו מיד נעצרות ומתחילות לדבר עם החייל. מסתבר שהנער עשה פרצופים לחייל ועצבן אותו – אז על אף העובדה שתעודת הזהות של הנער כבר נמצאת אצל החייל, הוא עדיין מתעמת עם הנער וממש אגרסיבי כלפיו.  במרחק של כ30 מטר מאיתנו מתבוננים במתרחש שוטרי ה TIP - להם אסור להתערב. שאר ארגוני השלום מורחקים מאזור H2 על פי הוראות אלוף הפיקוד. לא חולפות 5 דקות והאבא של הנער בא לשחרר אותו. בו זמנית ענת כהן מתקרבת אל  הטרנזיט, מצמידה את הפרצוף שלה לשמשת החלון של א' הנהג שלנו ומקללת אותו נמרצות - קללות גזעניות ובוטות במיוחד. אנחנו מחליטים יחד להתעלם וממשיכים לנסוע, אך היא מכה בחוזקה את האוטו – אני חשבתי ששוב אבנים נזרקות.

המשכנו  בדרכנו ונעצרנו במכולת של באסם. באסם מכין לנו רשימה של אנשים שניזוקו מן הפוגרומים של המתנחלים - ממשלת ישראל החליטה להחזיר להם את הנזקים וצריך לעזור להם לתבוע. הנער שעובד איתנו אומר לנו לפתע "ענת כהן מגיעה הנה  יש לה סכין, היא תפנצ'ר לכם את הגלגלים". יצאנו מיד החוצה, רואים את ענת כהן מצלצלת למשטרה, לדבריה אנחנו הטרדנו חייל (אותו חייל שעמד ליד בית הדסה). היא לא נותנת לנו לנסוע משם, נצמדת למכונית ומקללת חופשי. ואנחנו (לצערי) לא רוצים לדרוס אותה – דגל זכויות האדם הוא נר לרגלינו - והיא, על אף הכול, שייכת לקטגוריה של בני האדם.
אחרי כעשר דקות ניידת הסיור מנקודת המשטרה של מערת המכפלה מגיעה, והשוטרים לדבריהם מחויבים לפתוח בחקירה  (הם נורא רוצים לפתוח בחקירה הזאת כי הם רוצים שנתלונן נגדית נגד ענת כהן). הם מבקשים מאיתנו לעלות על הניידת  ולבוא איתם – אנחנו לא מוכנות לעזוב את א' הנהג שלנו לבדו, ונוסעות אחריהם – חזרה לבית הדסה – להביא את החייל שהתלונן נגדנו – אנחנו מפריעות לו לפעול ומציקות לו – זו התלונה. 
לוקח זמן ובינתיים אנחנו מחכות ליד המשטרה שבמערת המכפלה, ובינתיים זוכות לקבל את המנה הקבועה של עופר אוחנה עם המצלמה, מנת הקללות הקבועה שוב נשפכת – הפעם קצת פחות בוולגריות. בנוסף אנחנו משוחחים עם החייל שמגיש נגדנו את התלונה, ואנחנו מבינים שלתפיסתו, אם נער בן 16 מתעצבן מכך שבהליכה מהבית ועד מקום העבודה הוא יכול להיעצר ולהיות מעוכב על ידי החיילים שלוש פעמים, זה אומר שהוא בודאות מתנפל על בית הדסה – ואפשר ללמוד זאת מההיסטוריה.
אנחנו כולם נוסעים לתחנת המשטרה בגבעת  האבות – יעלה ואני בטרנזיט עם א', והחייל מ' בניידת המשטרה. בעדויות של החייל ובחקירה שלנו מסתבר שענת כהן הציעה לו להתלונן נגדנו. את התיק נגדנו סגרו מחוסר אשמה פלילית. מותר לנו לדבר עם חיילים, זאת לא נחשבת הצקה. חקירה נגד ענת תהיה, ואז אנחנו נצטרך לבוא לתת עדות נוספת. כל הסיפור נמרח  על שלוש שעות בערך. 

בית המריבה - חולית חיילים ממשמר הגבול שומרת על הבית מכיוון הכניסה של הכביש. חוליה שנייה על יד המחסום שהיה שם למעלה. לאורך הכביש ומסביב לבית פזורות תלתליות. הילדות הולכות לבית הספר דרך בית המריבה אך המדרגות  ששימשו לעליה במתלול הגבעה נהרסו על ידי המתנחלים – הילדות כבר הולכות לבד ללא ליווי מבוגרים.

מחסום בית מרקחת – הפסיקו לבדוק את ילקוטי הילדים הם עוברים מהר וללא בעיות.

מחסום תרפ"ט - המורות עוברות ללא  בדיקה דרך הפשפש – לא בודקים ילקוטים.

מחסום תל רומיידה – הבודקה של החיילים היא עכשיו עם פלסטיקים  - לא בודקים.

מחסומי בית מרקחת – במעבר שמותר רק לפלסטינים מתקיימות עבודות עפר, מזל שאין בוץ – אין מעוכביםinfo-icon.

בתל רומיידה למעלה, על יד בית הקברות של חב"ד, אנחנו רואים את המכוניות הפלסטיניות השרופות – ממש מתחת לאף של החיילים שנמצאים 24 שעות ביממה על  הפילבוקס – אולי לא היה אכפת להם.

חברון מיואשת וקשה – כמעט ואין אנשים והחוצפה של המתנחלים מרקיעה שחקים.....

ועל הייאוש עוד לא כתבתי......

סוף