קלנדיה, יום א' 28.12.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
מיקה ג' (צילום) ותמר פ' (דיווח וצילום), אורח: חגי גינזבורג
28/12/2008
|
אחה"צ

"אני לא לוחץ לך את היד. הילדים שלכם הורגים אותנו". אמר לי מכר בכניסה למחסום.

יום שני למלחמת "עופרת יצוקה". כמה עוד נכונו לנו?

 

- שביתת מסחר מוחלטת. רק מחמוד מוכר הקפה עומד כהרגלו משחר עד ערב במקום הקבוע ומציע את מרכולתו. סלע יציב יחיד במקום. יציב?- תלוי בפקחי העירייה. עד ששוב יבואו אלו בלוות חיילים להחרים את כיבשת הרש בטענה שאין למחמוד אישור רוכלות. ושוב יאסוף מחמוד שש מאות שקלים (או יותר?) כדי לפדותה. כי שני שקלים אל שני שקלים (מחירה של כוס קפה) הוא אוסף לפרנסת בני ביתו.

חברו של מחמוד העומד בסמוך מקדם את פני באמירה:"אני לא לוחץ לך את היד. הילדים שלכם הורגים אותנו". מחמוד כן לוחץ לי את היד, אבל חיוכו מחוק מפניו היום, ומאור עיניו התמידי והמזמין כבה: "אין לי היום מצב רוח" הוא אומר בצער.

 

- "רשות הדיבור לחבר פרבלום/רשות הדיבור לחבר תת-מקלע" (ח.גורי):

- בקלנדיה, באזור שבין המחסום למחנה הפליטים דיברו ושרו תתי המקלע. חבריהם, כלי נשק אחרים,  היוו להם מקהלה מלווה.

- בקלנדיה ניתנה "לחבר תת מקלע"  רשות הדיבור ללא מגבלה ללא עוצרinfo-icon או סייג.

 

- על "טהר הנשק" דיבר המשורר. "יהא מחננו טהור" נהגו אז לומר ולהתהדר. כאז כן היום נשמעים הביטויים: "צדקת הדרך", "צבא מוסרי", "מלחמה צודקת"... את כל אותן קלישאות ראינו בפעולה שם ליד מחנה הפליטים קלנדיה.

- והמכבסה גם שם המשיכה לכבס והרובים ותתי המקלע להמטיר אש:

- הבריקאדות שהוצבו במקום לקראת הרמדאן שימשו ביצורי מגן לגולית שעמד "בגבורה ועזוז"  מול ילדים חמושים באבנים ורוגטקות.

 

- היינו עדות למשחק של בנים. משני הצדדים רק בנים. עשרות אנשי כוחות הביטחון יורים ממגוון כלי נשק את התחמושת לסוגיה שאינה אוזלת, שאספקתה ממשיכה להגיע בסמוך לעמדות הירי בארגזים מלאים ממבחר הארסנל הצה"לי.

 

- והילדים/נערים שמנגד, ילדי המחנה שנקבצו על הגבעה אל מול החיילים, מחאו כפיים בהתגרות ובצעקות: "עוד, עוד, עוד..." וגולית סיפק את הסחורה! - הוא כוון וירה והבעת הסיפוק שהתפשטה על פניו העידה על גאווה ונחת.

- פה, מול הילדים האלו, בא לידי מיצוי אונו הגברי השוביניסטי תוך יחסי הקרבה האינטימיים שבין החייל לרובהו.

- אותם חיילים, שבימים אחרים מסרבים להיענות ולשוחח עמנו או להשיב לברכת שלום, ששו לספר בנפלאות ביצועי ה"כלים שלהם", להראות אילו פגזים ברשותם , לקרא להם בשם ולפרט.

 

- והם המטירו: רימוני הלם, זיקוקי גז מדמיע וכדורי גומי.

וכפי שסיפר לי א., חייל שהשיב לשאלתי להיכן בגופו של אדם הוא מכוון:" מהברך למטה". והסביר שהם (החיילים) בסך הכול "משיבים את הסדר על כנו".

 שאלתי מה אכפת לו או לנו אם ישרור אי-סדר בקלנדיה, למה זה בכלל העסק שלנו?  וא. השיב:" "זה עלול לגלוש לתוך ישראל".

"אז תסגור את הגבול וזהו, זה לא יגלוש" ניסיתי,

"הבעיה היא שאין גבול" אמר א. ולפתע הבין את גודל האבסורד והודה שדבר מה בלוגיקה אינו מסתדר.

אבל א. הוא חייל חדש שזה לא מכבר גויס. האם המערכת המשומנת תצליח לצרוב  את תודעתו והוא יצליח ליישב את הסתירה לפי ההיגיון הצה"לי? -  או אולי יישאר אדם חושב ומטיל ספק?

– הבחירה שלי היא לתת לו ליהנות מהספק.