קלנדיה, יום א' 21.12.08, בוקר
יום מפתיע . שוטר אחד בלבד , ללא שומר ראש (חמוש) וללא חיילת גוערת במיקרופון , מנווט את אלפי הממתינים במהירות וביעילות . אין צעקות וגערות , הקרוסלות נפתחות כל הזמן והעין פתוחה על שער הנשים , שנפתח מדי כמה דקות .
התור בשער הנשים , שם ממתינים הנשים והחולים והרופאים והתלמידים והמורים והקשישים , שנקרא גם השער ה"הומניטרי" , תלוי בשני גורמים : התור הפנימי לבדיקת המסמכים בשרוול 5 והשוטר המכוון את התורים.
הגורם הראשון הוא התור בשרוול מס. 5 המיועד לבדיקת הבאים מן השער ה"הומניטרי". תור זה מתמלא תדיר בנכנסים הרגילים הבאים מהקרוסלות ומחפשים מטבע הדברים תור קצר יותר . אם משתרך תור ארוך לפני שרוול
מס. 5 , לא ייפתח השער ה"הומניטרי" עד שיתפנה המקום .
הגורם השני הוא השוטר , האמור לנווט את הבאים מן הקרוסלות לכיוון השרוולים . לפי אורכו של התור בשרוול 5 הוא מחליט על פתיחתו של השער . השער הנקרא הומניטרי.
לרוב אין כלל השגחה על התורים הפנימיים , התור בשרוול 5 מתארך והממתינים בשער הנקרא "הומניטרי" מחכים זמן ארוך מאד , יותר ארוך משאר העוברים , עד שייפתח שער. ברוב הבקרים אין פותח להם שער.
אלא שהיום המצב שונה והשוטר מצליח ללא בעיה להעביר את כולם עד ש...
עד שלשוטר היחיד הגיעה העזרה . חיילת , קצין ושומר הראש . והנה התארך לו מיד תור הנשים , התינוקות ,החולים , הרופאים ,המורים והתלמידים . כמו מחלה כרונית שהגוף מתקשה להיפרד ממנה.
ניגש אלינו רופא מרמאללה , העובד באחת מקופות החולים ועובר עתה מדי בוקר בקלנדיה. הוא מבקש , כמובן מאליו , שגם התור הפנימי יהיה פנוי לבאי השער ה"הומניטרי" . אך עכשיו , כשלפני השער מתפתל תור ארוך , עסוקים כל האחראים בתכנונים ולא רואים את האנשים השקופים.
נשארנו עד 8.30 בבוקר רגיל , ללא אירועים מיוחדים , תורים רגילים וכאב בעיניים.
במחסום המכוניות נשאלנו על מחסום ווטש , על ארגוני ווטש אחרים ונשלחנו לדרכנו בברכה שנשמור על עצמנו.