בית איבא, ג'ית, יום ה' 11.12.08, אחה"צ

בית איבא:
היום היה היום האחרון של הקלת ההגבלות המוטלות על הפלשתינאים, הקלות שנכנסו לתוקף לכבוד חג הקרבן, החג השני בסדר החשיבות למוסלמים אחרי הרמאדאן. החג הסתיים ביום רביעי אבל פלשתינאים רבים עושים מיום חמישי גשר" בין החג לבין יום המנוחה האסלאמי שהוא יום שישי. כתוצאה מכך לא היו סטודנטים שחזרו מן האוניברסיטה או אנשים שחזרו מן העבודה, אבל היו הרבה משפחות שנסעו הלוך ושוב לביקורי החג.

ההקלה המשמעותית ביותר בהגבלות המוטלות על הפלשתינאים היה המעבר החופשי לאלה הנכנסים לשכם. הולכי רגל ומכוניות לא נבדקו. נהגים לא הזדקקו לאישור כניסה לשכם. היה זרם מתמיד של כלי רכב לתוך שכם. היה עיכוב בתנועה למשך 15 דקות בסביבות  16:10, כאשר תנועת המכוניות שעזבו את שכם חסמה את הכניסה לשכם, כך שכלי הרכב שנסעו אל תוך שכם נאלצו לחכות עד שהפקק נפתח. רוב הנהגים לא ידעו מה עליהם לעשות כאשר התקרבו לתא הבדיקה בכניסה לשכם וראו שהיא לא היה מאויש. כאשר דבר כזה קורה ביום רגיל עליהם לחכות עד שמופיע חייל ואם אינם עושים זאת הם בצרות גדולות. חלק מהם חיכו כרגיל עד אשר נהג אחר אמר להם להתקדם, כמה נהגו באיטיות והתקרבו כשהם מנסים לתפוס את עינו של חייל, כמה האטו וצפרו. החיילים לא עשו שום מאמץ לסמן להם לעבור. הם היו עסוקים בטיפול בכלי הרכב שיצאו משכם.

אלה שעזבו את שכם והיו מכפרים שמחוץ לשכם לא היו זקוקים לאישורים. תעודות הזהות שלהם ולעיתים כלי הרכב עצמו נבדקו. אולם הנהגים משכם נזקקו לאישורים לכלי הרכב שלהם. כתוצאה מכך אותם הנהגים שנשלחו חזרה היו תושבי שכם שלא היו להם אישורים. זה היה מחזה עצוב לראותו. בדרך כלל היו אלה מכוניות מלאות הורים וילדים לבושים חגיגית בדרכם לביקורי משפחה. הם חיכו בתור למשך לפחות 40 דקות ואז פקדו עליהם להסתובב אחורה ולחזור למקום מוצאם.

במשך המשמרת שלנו אפשר היה לראות תמיד לפחות 40 כלי רכב שבאו משכם ועוד יותר שלא יכולנו לראותם. היו שני תורים לכלי רכב. בדרך כלל אחד התורים מיועד לכלי רכב הומניטאריים אך היום שני התורים היו מיועדים כפי הנראה לתנועה רגילה. היה קשה לקבל אומדן מדויק של הזמן משום שהתורים של כלי הרכב שעזבו את שכם נמשכו אל מעבר לשדה הראיה שלי. אולם, מן המקום שראיתי אותם, וזה לא היה בסוף התור, מדדי את זמן ההמתנה כ-30 עד 35 דקות. לקח מ-30 שניות עד לדקה וחצי לבדוק על בלי רכב פעם אחת בתא הבדיקה. מאחר ולא יכולתי לראות את כלי הרכב האחרון בתור אפשר להניח שזמן ההמתנה היה ארוך יותר מזה שמדדתי אותו.

היה בלבול מסוים בקשר לתושבי שכם שנזקקו לאישורים משום יש תקנה חדשה שעדיין לא נכנסה לתוקף, אך אשר הוכרז עליה באמצעי התקשורת הפלשתינאים, ואשר קובעת  שתושבי שכם מעל לגיל 50 יכולים לנהוג את כלי הרכב שלהם ללא אישור. היה מקרה אחד שנאמר לנהג טנדר, שהיה מלא בבני משפחה גדולה אחת, לעשות סיבוב ולחזור. לאחר שהנהג הסתובב כדי לחזור לשכם, הוא עצר בצד. הוא שלח כמה מן הילדים שלו לרוץ בכיוון לדיר שאראף והם חזרו כמה דקות מאוחר יותר עם איש בשנות ה-70 שהחזיק בידו כל מיני אישורים ומסמכים. האיש ניסה לדבר עם החייל אך ללא הועיל. אני התרשמתי שזאת הייתה המכונית של האיש המבוגר יותר.

במקרה אחר הייתה מכונית זעירה עם אם, אב ושלושה ילדים. האב היה בן 49 ועבד במשרדי ההנהלה האזרחית של יו"ש. הוא טען שבדרך כלל מרשים לו לעבור. החייל הקשיב לו, בחן את כל הניירות שלו ועשה כמה שיחות טלפון אך לשווא, המשפחה נאלצה לחזור לשכם.

היו המקרים הרגילים של חוסר עקביות בהתייחס למי נבדק ומי לא. למאות שהיו רק 6 או 7 גברים צעירים בתור בכל רגע נתון מאחורי הקרוסלות, זה ארך 10 או 11 דקות עד שהאחרון עבר. פירוש הדבר שזה לוקח כמעט 2 דקות לאדם. גם לאלה שעברו בתור הצדדי המיועד לנשים ולגברים מבוגרים יותר נבדקו תעודות הזהות והתיקים. ואילו אוטובוסים ומכוניות הורשו לעבור ללא כל בדיקה מלבד תעודת הזהות של הנהג ומדי פעם תא מטען, וזה נעשה בדרך כלל בפחות מדקה.
היו שני עצירים כשהגענו. הקצין המפקד אמר לנו שהם היו עצירים ביטחוניים ושהם מחכים מאז 14:50. כאשר טלפנו לקו החם של הצבא בעניין העצירים הם אמרו לנו שהחיילים בבית איבא טענו שלא היו שום עצירים במחסום. אחר שוחרר בשעה 16:15 אבל השני עוד היה שם כאשר עזבו ב16:40.

ג'ית:
כאשר עברנו את ג'ית בדרך לבית איבא בשעה 15:10 היה שם שוטר וכלי הרכב שלו וחייל אחד שצפו בתנועה העוברת. הסתבר שהם ביקשו לגלות עבירות תנועה ולא היו שם כלל מסיבות בטחוניות. בשעה 16:50 לא היה מחסום ג'ית מאויש כלל.