א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום ד' 3.12.08, אחה"צ
14.40 ג'בארה. שער התאנים ריק. לפני השער לג'בארה מוצבת זרוע של שער (כמו לרכבת על הפסים), ולפניו רמזור. אור אדום. לא מובן בשביל מה זה. ניגשים אלינו מילואימניקים חדשים.
אין להם מושג - לא רק מי אנחנו, אלא גם מהו המחסום הזה...
תמי מסבירה להם. נראה לנו שאנו חוסכות לבאות אחרינו אי אילו אי הבנות.
אני נותנת להם הזמנות ליום הבינלאומי שלנו בצוותא. הם מתענינים. רוחם טובה עליהם וגם עלינו.
15.00 שער 735 ("הילדים"). גם כאן מילואים. החייל מתנצל: "מישהו מוכרח לעשות את זה...".
א-ראס. 6 חיילי מילואים: 4 במרכז, 2 ביציאה מטול כרם, אבל ברגע שאין מכוניות גם הם באים למרכז - לצל. על הבודקה מתנוסס דגלון של "כחול לבן". בכביש הפונה לא-ראס - אין בודק.
כמעט אין תנועה.
15.10 אנו עוזבות.
15.30 ענבתא. 25 מכוניות בכנוסה. גם בצד השני תור ארוך למדי. מתברר שכל זה קורה בגלל מכונית פלסטינית שקצרה רוחה ועברה במסלול הנגדי. בכך עצרה את כל התנועה לשני הצדדים.
ברגע שהיא סולקה איכשהו - שני התורים נעלמו בכמה דקות. החיילים העבירו את כולם ללא בדיקה.
15.35 נגמרו שני התורים. הולכי הרגל נבדקים קלות ועוברים.
אנו עוזבות.
מן הראוי לציין שעם חיילים כאלה החיים קלים יותר. וזאת מבלי להקל בעוולות הכיבוש מעצם טבעו.
אני עוזבות.