ג'בע (ליל), עטרה, קלנדיה, יום א' 30.11.08, אחה"צ

צופות: 
תמר פ. ומירב א. (רשמה)
30/11/2008
|
אחה"צ
14:50 מחסום עטרה

דרך מחסום רכבים זה, שנמצא ביציאה מרמאללה, עוברים כל הנוסעים בין רמאללה לשכם.

במחסום יש תור של בין עשר לחמש עשרה מכוניות מכיוון רמאללה בכל רגע נתון. החיילים במחסום לא בודקים את רוב הרכבים. מידיי פעם הם מורים לרכב לעצור, בודקים את הניירות של הנהג ואת תכולת תא המטען. אבל זה נדיר למדיי, למרות זאת נוצר הפקק. הנהגים הפלסטינים למודי המחסומים לא מעיזים להתקרב למחסום עד שהם מקבלים את תנועת היד המיוחלת מהחייל בעמדת הבידוק, הם יודעים שלמרות שכל המכוניות שלפניהם עברו ללא בדיקה, התקרבות למחסום בלי אישור החייל תתפרש מייד כתוקפנות מצידם, ועלולה לסבך אותם קשות. לכן הם מחכים בסבלנות שהחייל יועיל לאפשר להם לעבור בתנועת היד הקטנה.

בשעה זו עיקר התנועה היא ביציאה מרמאללה ולא בכניסה אליה, אבל בתחתית הגבעה בכביש שמוביל לתוך רמאללה כבר עומד מוכר הקפה, הוא יודע שתוך שעה ייווצר פקק גם לנכנסים לרמאללה, ואז הוא יהיה שם למכור להם קפה.

כשהגענו למחסום, רק עצרנו את הרכב בתחתית הצומת עוצרinfo-icon מולנו ג'יפ צבאי. מהג'יפ יוצא סמל ראשון שמאוד רוצה לדבר איתנו. הוא ראה את הסרטים שלנו באינטרנט, ביו-טוב, והוא סקרן. הוא אומר שהוא מבין שנעשים דברים שהם לא בסדר אבל אנחנו במלחמה, ואנחנו רק מגינים על עצמנו, וגו'. אנחנו מסבירות לו את עמדתנו וממשיכות למחסום. הוא גם יחכה לנו כשנחזור מהמחסום, הוא ראה שיש מצלמת וידאו בידי והוא מאוד מודאג, רוצה לוודא שלא צילמתי אותו, שהוא לא ימצא את עצמו פתאום ביו-טוב. 

16:00 מחסום ג'בע (ליל)

מחסום רכבים שעומד על כביש כניסה לרמאללה. גם כאן הבדיקה אקראית, אבל באופן לא ברור נבדקים רק רכבים שנכנסים לעיר ולא אלה שיוצאים ממנה. אם זה לא ברור עד עכשיו, המחסום הזה מבהיר איך אין שום קשר בין המחסומים להיגיון ביטחוני. אם המחסומים היו אמורים להגן על האוכלוסיה שנמצאת בהתנחלויות או בתוך הקו הירוק, למה כל כך קריטי לבדוק את רכביהם של הנכנסים לשטח פלסטיני, בעוד שאלו שיוצאים ממנו עוברים ללא בדיקה? 

16:30 מחסום קלנדיה

פקק תנועה עצום סביב הכיכר המובילה לאזור בידוק הרכבים. בטונדות שהוצבו כדי לתחם את השטח לקראת הרמדאן עדיין עומדות על מקומן ויוצרות הפרעה לתנועה שנוסעת לכיוון רמאללה.

במחסום עצמו מספר עשרות אנשים שמחכים לעבור. יש שתי עמדות פעילות.

לתוך איזור הבידוק נכנסות שתי נשים, האחת מלווה בביתה בת ה-15, והשניה עם תינוק. בהמשך נפגוש אותן בצידו השני של המחסום ונגלה שהן חלק מקבוצת נשים פלסטיניות מנצרת שבאו לסיור בירושלים. החיילת שרואה לפניה פלסטיניות, לא מתארת לעצמה שלפניה יש אזרחיות מדינת ישראל אלא מניחה שהן תושבות מזרח ירושלים, דורשת לראות את הקושאן (תעודת הלידה) של הנערה. הנערה ואימה מאוד מתפלאות כי כמו כל נער או נערה אחרים בגילה, היא לא נוהגת להסתובב עם תעודת הלידה שלה איתה. "את הקושאן, את הקושאן" צועקת עליהן החיילת דרך הרמקול בערבית רצוצה. בינתיים התור מתארך כי הבדיקות נעצרו. אחרי דיאלוג של חרשים, האם והנערה חוזרות ועוברות להיבדק בעמדת הבידוק השניה, שם הן עברו בהצלחה. אחרי כמה דקות החיילת מודיעה שהיא סוגרת את עמדת הבידוק הזו ושעל כולם לעבור לעמדות אחרות. האישה עם התינוק שעדיין נמצאת באזור הבידוק מנסה לברר מה עלה בגורלן של האישה השניה והנערה. החיילת לא עונה לה, אבל היא מתעקשת באופן שמראה בברור שהיא לא למדה על בשרה את הכניעות הנדרשת מהפלסטינים העוברים באופן קבוע במחסומים.

אנחנו מדברות איתן בצידו השני של המחסום. הן מזועזעות ממה שראו עיניהם. הן לא מבינות כיצד הפלסטינים בשטחים ובמזרח ירושלים יכולים לחיות במצב הנוכחי, לעבור את ההשפלות האלה מידיי יום ביומו.

תמר ביררה ומסתבר שעדיין לא נותנים לאנשי רפואה מהגדה שעובדים בבתי החולים הפלסטינים במזרח העיר לעבור מחסומים שונים אלא מחייבים אותם לעבור דרך מחסום קלנדיה. ההוראה הזו, שגם מאחוריה אין כל היגיון ביטחוני, מאריכה לרבים מהם את הדרך ומאלצת אותם לבלות זמן רב בדרך לבתי החולים כל יום. טענו באוזנינו שאנשי הרפואה לא עושים עניין מהסיפור הזה כי הם מפחדים שישללו להם את אישור המעבר לגמרי, ואז הם גם יאבדו את מקור הפרנסה שלהם, וגם מערכת הרפואה הפלסטינית, שכבר במצב הנוכחי בקושי מתפקדת, תפגע עוד יותר.