בית לחם, מת"ק עציון, יום ב' 3.11.08, בוקר
07.10 מחסום 300
כמעט ריק מאנשים, מעטים עוברים וכולם מציינים לשבח את המעבר המהיר היום. אינשאללה שכל יום יהיה כך, שמחת עניים. לגברת אחת, למרות האישור, לא ניתן לעבור. לטענתם הביומטרי לא עבר, לגברת אצבעות מעוותות מדלקת פרקים קשה. ניסיתי להסביר זאת לחיילים, סג"מ נעים הליכות וחיילת. אמרו שעליה לחזור למת"ק לברר, לסדר. היא כבר הייתה אתמול במת"ק ונאמר לה שהכל תקין – התערבתי, לא עזר. התקשרתי לרוני, קצין המשטרה האחראי במחסום. תוך דקות בטלפון חוזר סודר העניין. הרגשתי כמו המעשה הצופי היומי הטוב: העברתי אשה את הכביש, לא את המחסום. אך בזה לא הסתיים הענין. יצא אלי כועס וזועם רב סמל ראשון ואמר שהוא עכשיו בפועל מפקד המחסום - והוא יואב ס. הידועולא לטוב! במשך מספר דקות פקד עלי לצאת. חזרתי וטענתי שיש לנו אישור לשהות במחסום. לטענתו הפרתי את ההסכם בזה שדברתי עם החיילים. יואב מרעים בקולו: החוצה בבקשה, ואני עונה לו בשקט: מותר לי לעמוד כאן, ואצא כשאסיים, וכך נמשך העניין. חיכיתי לעידית, וכשהגיעה יצאנו יחד משטח המחסום. האיש הזה, יואב, גורם הרבה נזק מיותר. בעוד אני עומדת שם, לפני הדיון עם יואב, עוברת את המחסום צעירה בכיסוי ראש ורוד וחינני. פניה מוכרות לי ואינני בטוחה בזיהוי. היא זיהתה אותי – לפני כשלוש שנים בהיותה סטודנטית לרפואה, עזרנו לה לקבל כרטיס מגנטי
ואישור כניסה לירושלים לצורך לימודים מעשיים בביה"ח בהר הזיתים. בגאווה סיפרה לי שהיא כבר רופאה. התחבקנו בשמחה אמיתית... אלה הרגעים הגומלים נחת על כל התסכולים. גברת צעירה שעברה התלוננה שאין במחסום 300 מעבר לנשים או מעבר הומניטרי. לדבריה מאד לא נעים לעבור בצפיפות בין הגברים, והיא אישית עברה ניתוחים בגב ומפחדת מהצפיפות ומהלחץ במעבר. אכן יש צורך במעבר מיוחד לנשים.
08.15 מת"ק עציון
קטסטרופה – אין לי מלה אחרת לתאר מה שקורה שם. כמות האנשים בערך 160-200, חוסר הסדר ויותר מכך חוסר הסיכויים והתסכולים האדירים המצטברים שם באופן מפחיד! לטענת קציני המת"ק יש להם בעיה במת"ק. למצב הקשה אחראים כמה גורמים, בגלל החגים הצטברו הרבה אנשים המבקשים מגנטי. אין מספיק כח אדם, מכונה כלשהי אינה מתפקדת, ועוד סיבות שאינן ידועות לי. הכל אמת, אבל זה לא בא במפתיע וחייבים לחפש פתרונות.
אבו עאני דבר אל האנשים בסבלנות וברוח טובה הראויה לציון, בלחץ הגדול שהיה שם. אבל לאנשים אין כבר סבלנות הם חוזרים ובאים פעם שלישית ורביעית ויוצאים ריקם. כמו בימים ובשבועות האחרונים
הקצינים אינם מתייחסים לרשימה המסודרת של הפלסטינים - זה גורם לכעס רב ולבלגן אדיר בשטח עצמו. אין לקצינים אפשרות לחלק מספרים בצורה מסודרת, האנשים דוחקים ונדחפים, כל הבקשות והדיבורים לשוא. הכעס על החלוקה השרירותית של המספרים גדול מאוד. אנשים שהיו בין הראשונים ברשימה הפלסטינית לא קבלו כלל מספר, ומי שעמד על ידם קיבל. לא קשה לתאר מה הרגשתם. יש צורך דחוף לשנות את הנהלים והארגון במת"ק.
אנשים גם התלוננו על הנשים שלוקחות מספרים ומוסרות אותם לגברים והן הרי ראשונות בחלוקת המספרים, זה מקומם את הגברים המחכים. הקצין הודיע שרק מי שבא לחידוש הכרטיס המגנטי נכנס וחילק כ-20 מספרים. האחרים חיכו בחוץ. כשהלך כולם נכנסו לאולם, עמדו שם. החייל בחלון חוזר ודורש מהאנשים לשבת, אין מספיק כסאות ואין להם סבלנות לשבת. הוא אומר משפטים ארוכים ברמקול הצרוד לחלוטין בעברית בלתי ניתנת להבנה.
אדם חיכה להכנס לשוטר, איש לא נענה לו עד שביקשתי וחזרתי וביקשתי וטלפנתי לשוטר שאכן אישר שיכולים להכניס אליו אנשים. האיש חיכה למעלה משעתיים.
בשעה 11.00 חזרו הקצינים ורצו לחלק מספרים לאנשים בעלי אישורי עבודה בתוקף כדי שיחדשו את המגנטי. אנשים עטו עליהם ולא נתנו לבעלי האישורים לעבור למרות בקשות חוזרות של הקצינים - עמדו סביבם בצפיפות ולא זזו בתקווה שהם יקבלו מספר. איננו יודעות איך הסתיים היום, מאחר וסיימנו את המשמרת ב 11.30.
חייבים למצוא פתרונות לנהלים במת" ק, זה מפחיד מאיים ומדאיג ביותר.