בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, שער שומרון (קאסם), יום ה' 20.11.08, אחה"צ

צופות: 
פתחיה ע., קרין ל.(מדווחת)
20/11/2008
|
אחה"צ

13:45 שער שומרון, ארבע משאיות מחכות ביציאה.
          מרדה פתוח
          בזיתא נראה שהשער פתוח אך תלוליות העפר והאשפה חוסמות כרגיל.

 
14:00 צומת זעתרה (תפוח) -  אין מכוניות ממתינות, המעבר מהיר.

 
14:15 מחסום חווארה – עצור אחד בתא הבידוק, שלא התרגש במיוחד, אמר שהוא ניסה לעבור בצד והוא יודע שעליו להישאר שלוש שעות בתא. הוא ניסה לבקש מהחיילים לצאת לקנות שתייה ואוכל והם לא נענו.
 שלוש מכוניות בתור לכניסה. אין מכוניות ביציאה.
 הסככה מלאה, שלוש עמדות הבידוק פועלות בקצב סביר, זמן המתנה כ-20 ד', התור ההומניטארי מתנהל ללא לחץ.  היוצאים מהקרוסלות חוגרים חגורות ואף מחכים לחברים מתחת לסככה ללא התערבות החיילים.
 14:40 שלוש מכוניות בכניסה לשכם, חמש מחכות ביציאה.
בשלב מסוים פועלות רק שתי עמדות בדיקה, אך כעבור כ-5 ד' מאוישת שוב השלישית.
 15:20 המעוכב עוד בתא. עזבנו.

 
15:30  בית פוריק – אין רכבים ממתינים בכניסה, שש מכוניות כולל אוטובוסים ממתינות ליציאה. בדיקת הרכבים הפעם במסלול אחד, המכוניות הרוצות להיכנס מגיעות עד המחסום ומחכות שיתפנה.
 מדי פעם מגיעים כמה הולכי רגל הממתינים כמה דקות בכניסה לקרוסלות. רק השמאלית תקינה, אך הרבה מנסים קודם את הימנית ונתקעים. פתחיה מבקשת ממפקד המחסום י. שבא כל פעם להדוף אותנו אחרונית לסמן את הקרוסלה הלא פעילה, הוא לא חושב שזה נחוץ. (בסוף היא מחברת פתק בכתב יד). בסככה מספר לא גדול של אנשים מחכה ליציאה, שהיא איטית במיוחד. 
15:40 אחד הגברים שיוצא מבקש שנעזור לקבוצה של נשים וילדות המבקשות לצאת לבית פוריק לחינה לקראת חתונה, ואחרי כמה דקות אנו רואים קבוצה גדולה של נשים וילדות לבושות חגיגית, יורדות משני אוטובוסים קטנים וממתינות מחוץ לסככה. פתחיה פונה לז. שמבטיח לעזור. מפקד החסום חייל אחד וגם המ"צית מסתובבים אנה ואנה. המפקד משוחח ארוכות בטלפון, המ"צית כל הזמן בעקבותיו.
 16:05 הנשים מופנות לסככה, אח"כ מוצאות ממנה, עולות על האוטובוסים ובצהלות שימחה יוצאות לבית פוריק. בינתיים התמלאה הסככה בהולכי רגל המבקשים לצאת. הלחץ קשה, אך הבדיקה אטית ביותר, אין כמעט יוצאים. המ"צית עוזבת מדי פעם את עמדת הבדיקה. כדי להתגבר על הלחץ מוציא המפקד כמה גברים מבוגרים לתור מחוץ לסככה ובודק אותם. הם מגיעים זועמים, אמרו לו לטפל בנשים ובילדים הקטנים הנלחצים בתוך הסככה, הוא התעלם מהם, אבל כעבור כמה דקות מפסיק עם "התור ההומניטארי". לתא הבטון המוקף גדר תיל מאיימת מכניסים שני צעירים, אחד עם רגל בגבס שניסה להצטרף לקבוצת הגברים המבוגרים, בגלל הגבס.
כל מי שיוצא מפנה אלינו את כל כעסו על מה שקורה היום. שאלנו על כך את המפקד, שטען שהבעיה אינה תלויה בו (ואינה קשורה לכך שאין יותר אנשים לאייש את עמדות הבדיקה), אלא במ"צ.
 16:15 טלפון לז. כדי להתריע על המצב, שהלך והדרדר לא עזר. גם ההמתנה עבור קומץ האנשים הנכנסים ארוכה. אישה עם ילד בזרועותיה נאלצה לחכות כ-15 ד' ליד הקרוסלה. נשמעים קריאות של כעס מן המחסום אך אין שום הגברה של קצב במעבר. הקצין וחייל נוסף מסתובבים בשטח. גם המכוניות נבדקות לאט.  עוד גבר מושלך ל"בור". אחד היוצאים מתאונן שגם בבוקר היו עיכובים, הפעם בכניסה והסטודנטים אחרו לשיעור.
 16:30 הדוחק בסככה הולך וגובר. זמן ההמתנה קרוב לשעה! שוב טלפון לז., יש רק עמדת בדיקה אחת. מבטיח שישלח מישהו. מגיע תוך זמן קצר רכב, יוצאים ממנו חיילים, מדברים אלה עם אלה אך כעבור כמה זמן נוסעים שוב. בינתיים יש כבר חמישה מעוכביםinfo-icon.
מגיעה אישה הפונה אלינו באנגלית תוך שהיא מנסה למחות את הדמעות מאחורי המשקפים. בנה בסך הכל ביקש מאחד החיילים להקל עליה והחייל תפס אותו בצווארון וזרק אותו ל"בור". אני מכירה את הדמעות האלה הניגרות מאליהן מול ביטויים של אטימות של "החזק".
 
מהקולות ברקע ומדברי היוצאים הבודדים יש הרגשה שכל רגע יהיה פיצוץ. מטלפנות שוב לז. מעבירות לו את הגברת שתספר לו מה קורה. הוא מבטיח לטפל.
 16:45 מגיעה תגבורת, כנראה. שניים יוצאים מן הרכב ומשוחחים עם הקצין, שגם מדבר הרבה בטלפון. כבר די חשוך וקשה לראות מה קורה בבדיקות אך קצב היציאה מוגבר. האשה עדיין מחכה לשחרור בנה, וגם לבתה בת ה-15 שעוד לא יצאה.
 17:00 אנו עוזבות. בהמשך הדרך אין תורים או עכובים.