בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 17.11.08, בוקר

צופות: 
רינה ז. אנלין ק. (מדווחת)
17/11/2008
|
בוקר

תרגום: חנה כ.

06:50 הכביש החדש, חלק מכביש מספר 5 שבין ברקן והכניסה לאריאל הוא עתה בשימוש והכביש הישן חסום.

סיכום:
בדיקה מחמירה יותר בזעתרה. משמר הגבול ממול לכניסה לביתא. כנ"ל בדרכנו חזרה ליד כביש "הכניסה" החסום לזיתא. שום דבר מיוחד בבית פוריכ וחווארה.

מרדה: שני השערים למרדה פתוחים. בחורה מקומית מחכה לטרמפ מערבה.
זיתא: השער סגור (לא על ידי שער המחסום ממתכת אלא עם בלוקים של בטון ואדמה).

זעתרה (תפוח):
07:10
כל נוסעי אוטובוס שהיה בדרכו לירושלים עומדים במגרש החניה, גברים ונשים בקבוצות נפרדות. איננו יודעות כמה זמן הם מחכים עד לבואנו, כל המטען כבר נבדק על ידי החיילים אך עד שכל תעודות הזהות נבדקו ועד שכולם הורשו לעלות שוב אל האוטובוס, אחד אחד, הגברים אחרי "הריקוד" הרגיל שלהם: הרמת החולצה, הרמת המכנס הימני, הרמת המכנס השמאלי, עברו עוד כ-20 דקות. אוטובוס שני המגיע זמן מה אחרי זה נבדק בצורה הרבה פחות קפדנית. במגרש החניה יש מכונית פרטית הנבדקת בצורה יסודית מאד על ידי כלב משטרה. זה לוקח כ-10 דקות. כמה דקות אחרי זה מגיעה מכונית שנייה: אותו הסיפור.
אוטובוס המגיע מן המערב ופניו מועדות לכיוון חווארה נאלץ לחכות 10 דקות עד אשר כל נוסעיו יורדים, תעודות הזהות שלהם נבדקות, וכעבור כ - 20 דקות הם מורשים להמשיך. לשאלתנו מדוע הם נבדקים פה אם הם נוסעים לחווארה שאליה הם יכולים להיכנס "ללא הפרעה", עונה החייל: "למה מחסום? כדי להיבדק...".
מיניבוס נכנס למגרש החניה, תהליך הבדיקה על ידי הכלב חוזר על עצמו. כל 11 הנוסעים מחכים מחוץ למיניבוס. הם אומרים לנו שהם באים מאזור טול כרם, שיצאו בשעה 06:00 בבוקר, שהיה עליהם לעבור 3 מחסומים עד עכשיו ושככל הנראה יהיה עליהם לעבור עוד שלושה עד שיגיעו לרמאללה (זמן הוא כסף...).

התנועה משכם כבדה למדי. אולם המכוניות עוברות בקלות. שני מסלולי בדיקה בפעולה. מסלול אחד נסגר למשך כ-15 דקות בזמן שהחיילים אוכלים את ארוחת הצהריים שלהם.

ביתא:
מכונית של משמר הגבול עומדת מול הכניסה לכפר והצוות שלו עוזב בדיוק עכשיו את בית המלאכה למתכת שם. אנו עוצרות בצד בדרך כדי להעיף מבט אך זוכרות שנבון יותר לסגת לשביל שיוצא מן הכביש כדי להימנע מ"עבירה על החוק". ככל הנראה לא נסוגונו מספיק מהר לפי דעתו של אחד מחיילי משמר הגבול. הוא אומר לנו שהוא יזעיק את המשטרה כדי לתת לנו קנס על חנייה בלתי חוקית. אנו מחליטות להתעלם מן האיום שלו.איש מבוגר יותר, "מתנדב" (כפי שהוא מספר לנו), מסתכל על זירת ההתרחשות בחיוך ומסביר לנו מדוע הם יצאו מבית המלאכה למתכת. "אני נמצא כאן כבר כמה שבועות, החנות פתוחה אך נראה שאיש אינו עובד בה. פשוט רציתי להציץ ולראות מה קורה שם".

בית פוריכ:
08:15 ההתנהלות כרגיל.
נהג אוטובוס, לאחר שעבר את המחסום ביציאה משכם. נעצר באמצע הכביש, קורא לנו ומתלונן שכל יום, בבואו בבוקר ובעזבו את שכם אחרי הצהריים, כל נוסעי האוטובוס שלו מצווים לרדת, לעבור רגלית את המחסום ולחזור ולעלות שנית. הדבר הזה אורך בין 10 ל-30 דקות בכל פעם, פעמיים ביום, כל יום! אנחנו יכולות להבין את התסכול שלו, אך לצערנו לא יכולות לעשות הרבה בנדון. "קיוסק הקפה" גדל אך שומם: אי אפשר לנהל עסק.

עוורטא:
09:00 השלט שבו כתוב "תודה לנשות מחסום ווטש על עזרתן למחבלים" תלוי על תא החיילים.
משאית הבאה מכפר קטן ליד ירושלים מביאה מוצרי חלב לשכם:  גב אל גבinfo-icon אל תוך משאית משכם, מאחר שלנהג אין אישור כניסה.
קבוצה גדולה של חיילים נמצאת במטווח הירי מול הכביש המוביל למחסום. אנו מחליטות לבדוק מה קורה שם בפעם אחרת.

חווארה:
09:15 לא ראינו את מאלפת הכלבים עם כלבה. משאית השיקוף נמצאת (היא נעלמת בין 09:55 ל-10:20). "התחנה ההומניטארית" נשללת מן החיילים והם נאלצים לאכול את ארוחת הבוקר שלהם בשטח הפתוח ובעמידה ליד משאית השיקוף, כשהיא מונחת על הבלוקים מבטון.
על אחד מתאי הבדיקה אנו רואים את מספר הטלפון הנייד של המשטרה (0579278213).
מסלול בדיקת מכוניות
מכוניתו של רופא של ה"אגודה הפלשתינאית לסעד רפואי" (המשתפת פעולה עם "רופאים לזכויות אדם" הישראלי) אינה מורשית לעבור מאחר שהמכונית שכורה ואין לה רישיון כניסה. הוא מלא תדהמה ומרוגז: הוא עובר כאן לעיתים קרובות והחיילים מכירים אותו. אנו שמעות מאוחר יותר שבבית איבא לא עשו בעיות. אנו מצטערות על כך שאנו מספרות את העניין לנציג המת"ק, א., שמצאנו אותו בדרך כלל אדם סביר והגיוני.  הוא מצלצל מיד לבית איבא ואומר להם שעליהם לעבוד על פי הכללים. דומה שהוא אינו מסכים עם ספקותינו שרופא יכול להיות מחבל.
נהגת עם תעודת זהות כחולה מורשה לעבור: היא שומרונית.
שלושה פקידי בנק מרמאללה בדרכם לסניף שלהם בשכם אינם מורשים לעבור עם המכונית בה הגיעו,תוקף רישיון הרכב פג לפני 3 ימים. תחי בירוקרטיה!
אין כמעט תנועת מכוניות משכם.
מסלולי הולכי רגל
פתוחים שני מסלולים להולכי רגל ובנוסף המסלול ה"הומניטארי". יש מעט מאד פלשתינאים כאן.
אנו מדברות עם פעיל שלום בריטי, שאנו מזהות שהוא תייר משום שיש לו בעיות למצוא את דרכו למשאית השיקוף. הוא הגיע הנה זו הפעם השישית ומספר על הרושם שקיבל, ששכם הפכה ממש לבית סוהר. "אנשים לא עושים יותר את המאמץ לנוע ממקום למקום משום שמחסומים מקשים מאד על התנועה. הרבה אנשים מחוסרי עבודה. עצוב, עצוב" הוא אומר. האם אנו לא יודעות את כל זה?! הוא מבקש את כתובת האתר של מחסום ווטש. אנו עוזבות בשעה 11:00.
בדרכנו חזרה אנו עוצרות בכניסה לביתא מאחר ואנו רואות שם צוות של משמר הגבול (אישה אחת, שלושה גברים).
הסיבה שהם נמצאים כאן לא ברורה.
נהג ישראל (ערבי?): "הם בודקים את תעודות הזהות".
משמר הגבול: "אנו מחכים למכונית שלנו שתבוא לאסוף אותנו.
מה שלא יהיה...אנו לא מוצאות שיש טעם להישאר.