בית איבא, ג'ית, יום ד' 26.11.08, אחה"צ

צופות: 
שרה פ', תמי כ'
26/11/2008
|
אחה"צ

החיילים מתנהלים בשקט ובאיפוק וכן גם מפקד המחסום, שסרב לומר לנו  את שמו, אולם למרות שהכל כאילו מתנהל על מי מנוחות המתח והכעס, והרבה פעמים השנאה, נישאים באויר ובצדק. אפשר רק לעמוד מהצד ולהתנצל.

15.00 בית איבא

הלכנו קודם כל לראות את תנועת המכוניות. את הנכנסות העירה לשכם אפשר למנות בדרכינו. וכן מנינו כ-10 מכוניות, ביניהן משאיות, פרטיות ושונות. עברו די מהר.

כדי לראות כמה מכוניות עומדות בכניסה למחסום [יוצאות משכם] התקרבנו לפניה לקוסין ושם ראינו  2 מכוניות ממתינות. במחסום עצמו עמד אוטובוס וחיכה לבדיקה. בזמן היותנו במחסום עברו מספר אוטובוסים והבדיקה שלהם, לפי שעוננו, לקחה כ-5 דקות, והפעם לא הורידו איש מהאוטובוס אלא רק אספו ת.ז. ובדקו מבחוץ, מה שמנע את הציפיה הארוכה,[כשהבחורים עומדים בשורה ישרה והבדיקה הרבה יותר ארוכה. אגב בשבוע שעבר היו כמה תמונות שמראות את הענין בבהירות.

בסככה 2 תורים קצרים בקרוסלות, כמובן בהוראות מדויקות להסרת כל דבר הגורם לצפצוף וכך יוצאים עם החגורה , הארנק, הנעלים ,וכו' נישאים ביד, ומיד מתחילים להתלבש. כמה מקללים, כמה לוחשים. פה גדלים לתפארה "אוהבינו".

ולמרות כל זאת, הממוצע למעבר בתור היה 5 דקות.

בתור הנשים הרבה יותר קל ויותר זורם מלבד מפעם לפעם עצירות למטרת בדיקה יותר מדוקדקת, או ויכוח בין הבחור שעליו ללכת לתור הצעירים וגם זה נפתר די מהר.

המכלאה ריקה היום הללויה!

הגיע אצל הנשים בחור צעיר שנראה ממש חולה, ניגש למפקד כי מנעו את כניסתו, והסביר את מצבו. המפקד, לאחר ששמע אותו ובדק אותו, אפשר לו ללכת, נשמנו לרווחה, אגב את שמו שמעתי מפי החיילים שקראו לו בשמו, [א]זולאי.

בקיצור השגרה ...דיכאון.

עזבנו ב16.00.

אגב בדרך עברנו את פונדוק ונכנסנו למלא דלק בכפר רז'ח. בכפר פונדוק היה מחסום של 6 חילים עם רובים שלופים שחיפשו ילדים זורקי אבנים. נאמר לנו ע'י אנשי המקום כי זה התרגול מפעם לפעם.

בשבות עמי נטוש וגם הגבעה ממול נטושה, כמו שנאמר כולם כנראה מגויסים בחברון.

בג'ת פתוח.