ג'וברה (כפריאת), עזון, ענבתא, קלקיליה, יום א' 9.11.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אליקס ו., סוזאן ל. (מדווחת)
09/11/2008
|
אחה"צ

סיכום

משמרת קצרה ומרה. ברחבי השטחים הכבושים, בייחוד מחוץ להתנחלויות יהודיות, מפוזרים שלטים ססגוניים וזוהרים המכריזים כי "חיילים יהודים בשביל יהודים". בשלט הכתוב בשפה העברית ברור שהיהודים בנדון הם גברים. ואכן, החיילים היום בהחלט לא לטובת נשים יהודיות, שבמקרה הנן פעילות מחסום ווטש- אלא נגדן בצורה אלימה.

13:30 קלקיליה

טורי מכוניות לשני הכיוונים מתפזרים בהגיענו למחסום. ג'יפ של המשטרה הכחולה ומשאית צבאית בודקים מכונית ישראלית (לוחיות זיהוי צהובות) הנישאת על גרר בחניון הגדול והריק סמוך למחסום. הגרר עוזב מספר דקות לאחר מכן, גורר מכונית נוספת אחריו. הג'יפ המשטרתי נוסע אחרי הגרר.

13:35-במחסום, רכב 4X4 ישראלי (בעל לוחיות זיהוי צהובות) נבדק ביסודיות, מושב תינוק מוצא מחלקו האחורי של הרכב, ולאחר מכן מאלצים את הרכב לשוב על עקבותיו. הנוסע אומר לנו שקרוב משפחה בקלקיליה נפטר וכי הוא ואחיו היו בדרכם לשם. כעת, עליהם להחנות את רכבם, לחצות את המחסום ברגל ולהכנס אל העיר במונית.

אנו קוראים לחיילים ושואלים מדוע הגברים לא יכולים להכנס לקלקיליה. והתגובה-החיילים נוזפים בנו על כך שדיברנו עם הגברים. אנו מוחות ואומרות שכרגע אנו מנסות לדבר איתם (עם החיילים). "אנחנו לא מדברים אתכן ואתן אל תדברו איתנו. אנו עושים את עבודתנו ואתן תעשו את עבודתכן."

13:50 עזון

תלולית העפר הענקית המפרידה את העיירה מהעולם החיצון פונתה שוב באדיבות הצבא. המקומיים אמרו לנו כי זה בוצע ביום חמישי או שישי שעבר. עד הפעם הבאה.

15:30 ענבתא

התנועה זורמת בקלות, ישנם פחות כלי רכב מהרגיל מטולכרם, מעט כלי רכב לטולכרם, אולם גם כאן אנו חוות חוויה דומה לזו שעברנו בקלקיליה. שלושה מתוך ארבעה חיילים לוקחים על עצמם את תפקיד המפקד, באומרם לנו שאיננו יכולות לעמוד במקום בו אנו עומדות תמיד, "אתן מעצבנות אותנו, אנחנו לא יכולים לבדוק את הרכבים כשאתן עומדות שם; נקרא למשטרה, וכו'". המפקד, "הוא המפקד האמיתי", נאמר לנו על ידי החיילים, בא הצידה ואומר לנו שאנו יכולות לעמוד בצדו השני של המחסום: זה חידוש עבורנו, אף פעם לא הגענו כל כך קרוב!

בדרכנו בחזרה לרכב, אנו נתקלות במוכר הקפה הקבוע, הנושא שני קנקני קפה. לדעתו "החיילים החדשים טובים, הם מפזרים את פקקי התנועה במהירות."

16:00 ג'ובארה

החיילים במחסום מתקשים להסתכל למעלה או לעשות משהו בכלל. הם אומרים לנו ללכת ולהמתין בשער. "עלינו לבדוק לגבי מתן אישורים." דברינו בנוגע למה מקובל וקורה בדרך כלל נופלים על אוזניים ערלות, ואנו עומדות כ-15 דקות כמעט בשער המוביל אל הכפר. תחילה, ניגשה אחת מאיתנו אל החיילים על מנת לברר מה בדיוק קורה, ולאחר מכן ניגשה גם השנייה. הכל לחינם, המפקד מתעקש כי הוא יודע הכל אודות מחסום ווטש, ועם זאת מתקשר על מנת לקבל אישור. בסופו של דבר נאמר לנו שאנו "לא מורשות" להכנס וכי "אסור לנו גם להשתמש בכביש" (כלומר כביש הבטחון)!

ליד השער, מברך אותנו רמזור חדש, באור ירוק-אבל לא בשבילנו! כמו כן הוצבה עמדת בטון חדשה, על מנת שחיילים ישענו עליה, אולם הקמת העמדה טרם הושלמה ולכן חיילים אינם נשענים עליה.