עטרה, יום ב' 17.11.08, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Place: 
Observers: 
נתניה ג. ופיליס ו. פיליס מדווחת
17/11/2008
|
Afternoon
15:35: 
כאשר הגענו לעטרה ראינו תורים ארוכים של
מכוניות בכל כיוון.  בעלייה לביר זית
היה תור של 15 מכוניות ובתור היוצא מביר
זית היו כ-20 מכוניות.  גם ביציאה מכפר
עטרה היה תור קצר.  אולם ההמתנה לא ארכה
יותר מ-10 דקות בכל כיוון. 

בדיוק שהגענו
למחסום עצמו, משאית שיצאה מכפר עטרה עלתה
על דוקרן שהוצב ע"י החיילים כדי להצר
את הכביש ולהאיט את התנועה (כך הסביר לנו
אחד החיילים באומרו שהדוקרן מוצב שם תמיד
וכל הנהגים יודעים).  לא ברור למה היה
נחוץ להציב שם דוקרן כשהכניסה למחסום היא
ביציאה מגשר גבוה וצר מאד שממילא נוהגים
בו לאט.  בכל מקרה נהג המשאית היה ממש
אומלל בהתחשב שהנזק שנגרם לצמיג שלו היה
בלתי הפיך והצריך קניית צמיג חדש.  הוא
סיפר שהוא עובר בכביש הזה יומיום ואף פעם
לא ראה שם דוקרן.

הגיע אוטו
לבן בדרך לביר זית.  לאחר בדיקת ניירות
החיילים דרשו משני הגברים לצאת ולעבור
בדיקה גופנית ליד הקיר.  חייל מאבטח עמד
לידם עם נשק דרוך.  התברר תוך זמן קצר
שאין בעיות והשניים המשיכו בדרכם.

15:54: 
כל התורים נגמרו והתנועה זרמה.  עזבנו
את המקום.

16:30: 
קלנדיה:  2 מסלולי מעבר פעלו ושניהם היו
די ריקים בעוד המון של כ-60 או 70 איש המתין
בסככה הצפונית ליד הקרוסלה היחידה שהייתה
פתוחה.  החיילת בבודקה הצפונית שקדה
על ענייני תשבצים ולא כ"כ שמה לב לאורך
התורים בפנים ובחוץ.  אולם כמה דקות אחרי
שהגענו היא פתחה את הקרוסלה והזרימה פנימה
כ-40 איש.  אבל התור בסככה שב ותפח עם הגעם
של נוסעי האוטובוסים מרמאללה. 

16:40: 
הצטרפנו לתור הממתינים (כ-30 איש) והמתנו
12 דקות לעבור מהסככה הצפונית לתוך המחסום,
שם המתנו עוד 4 דקות – סה"כ 16 דקות – ויצאנו
בצד הירושלמי.

במחסום
הרכבים התנועה זרמה כרגיל אך ראינו מרחוק
שהתור במחסום עטרות היה ארוך מאד.  פתאום
הגיעו שני אמבולנסים, האחד מרמאללה העביר
לזה הירושלמי בחור צעיר מלווה ע"י אשה
שנראתה כאמו.  לא נצפה משהו מיוחד.

17:06: 
חזרנו למחסום הולכי הרגל.  לא היו תורים
בכלל.  ישבנו בסככה עם חבורת בחורים,
תלמידים בבי"ס טכני של האו"ם בקלנדיה
שם הם לומדים מקצועות כגון מחשבים ואלקטרוניקה. 
החברה הייתה נעימה מאד.  המחסום נשאר
ריק למדי וסיימנו את המשמרת בשעה 17:30.

נסענו חזרה
לירושלים דרך מחסום ליל שם לא היו תורים
והתנועה זרמה.