בית איבא, יום ג' 18.11.08, בוקר
08.20 כבר עם הגעתי למחסום ברור שמשהוא מתרחש, תור רכבים ארוך שלא זז ורכבים רבים מסתובבים כלעומת שבאו. מצאנו בקושי חנייה בתוך הבלגן וירדנו מהרכב. פלסטינים עדכנו אותנו שהמחסום סגור כבר שעה, לאחר שנער נתפס עם מטען במחסום.
התקרבנו למחסום - אין מעבר לרכבים ולהולכי רגל פרט לנשים שהורשו בכל זאת לעבור. רכב משורין חוסם את תנועת הרכבים לכוון שכם.
מספר דקות אחרי שהגענו, ב8:30, המחסום נפתח לתנועת הולכי רגל, לא לפני שאחד הקצינים צעק בערבית בעוצמה בלתי סבירה ולא ראויה: אחורה ואחד ואחד.לאחר הפתיחה הבדיקה מתבצעת במהירות יחסית, נשים ומבוגרים ללא תור, צעירים עומדים בתור. התבוננו האם אפשר לראות את הנער ואכן ראינו נער כפות, בתחתונים, וסביבו התגודדו חיילים רבים.
8:50 שוב הבדיקה נעצרת למספר דקות ונמשכת מחדש. 9:00 מגיע רכב חבלה בניסיון לפוצץ את המטען. הנער מורחק מהאזור, עיניו נקשרות והוא כורע על ברכיו. הרובוט נוסע לאזור ואחריו החייל ניגש לבדוק את הבגדיםשל הנער, מפשפש בהם, והם מוחזרים לנער.
ב-9:30 שוב עוצרים את הבדיקות, כולם מורחקים ונשמע פיצוץ די חזק מלווה בהדף. לא ברור לנו מהעצמה מה באמת התרחש. הנער מובל למשורין. צלמים קופצים לצלם אותו. בקשנו לשוחח עם המפקד, שהיה אדיב והסביר לנו שכבר אתמול הנער ניסה מספר פעמים רב לעבור במחסום, אבל כנראה פחד להפעיל את המטען. היום שכנעו אותו והוא ניסה שוב. נמצא פתיל בכיסו וכנראה מטען צינור. הפלסטינים מצדם טענו כולם שזה צעצוע - אנחנו כמובן לא מומחיות וגם לא יכולות לאמוד את עצמת הפיצוץ ואת טיבו, בכל מקרה זה אירוע לא נעים, שמצדיק כמובן מבחינת החיילים את קיום המחסום אך מותיר כרגיל אצלנו תהיות רבות.
חיכינו שהמחסום יתרוקן והמשכנו בדרכנו.