א-ראם, קלנדיה, יום ד' 12.11.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
איבון מ', חנה ט', ומרתה (מבקרת מאיטליה). דו"ח משותף
12/11/2008
|
אחה"צ

מחסום קלנדיה
למרתה היה זה המפגשהראשון עםהמחסום.בחרנו לפתוח בציטוט מדבריה בסוף המשמרת:

למרות היותי רגילה למראות קשים,אני אחות חדר ניתוח,  אני בשוק!

כמויות הברזל.הכל כל כך קבוע. מאורגן למופת. מתוכנן היטב. נראה כאילו המקום מתוכנן לעוד 2000 שנה.

הסתכלתי על האנשים בכלובים. על הפנים שלהם. ראיתי תחושה של השפלה נוראית ודה הומניזציה. תחושה של חוסר תקווה,יאוש. לא מענין אותם מה נצלם או נרשום, הרי לא נוכל לעזור להם.

התאורה על החומות נתנה לי הרגשה של בית סוהר אחד גדול.

הרגשתי הרבה אלימות סמויה: החיילת בבוטקה (ליד הכלובים) בגילה של בתי.היא יושבת, מפצחת גרעינים, לידה, בקבוק קולה גדול, והיא מסמסת בנייד שלה. מידי פעם לוחצת על כפתור, מעבירה אנשים, סוגרת את הקרוסלה בפרצוף שלהם, וחוזר חלילה. החיילת מסתכלת עלי, ולא מבינה מה אני מסתכלת עליה.

ועוד דבר אחרון. לדעתי יש עמידה מאד לא מקצועית של החיילים מול הקהל.לא הבנו את מרתה, והיא הסבירה:זה מקום שאמור לתת שרות לקהל.ההופעה, שפת הגוף, טון הדיבור, צורת הפניה לקהל, הנימוסים, חייבים להיות בהתאם! (מרתה באה מאירופה).

בהתנהגות החיילים היתה הרבה יהירות, ותחושה שאין תוקף לחוק במקום הזה.

 

16:20 א-ראם

21 מכוניותבתור לירושלים.המעברבחומה דרכו נהגנו לנסוע לקלנדיה נסגר והחומה רציפה. עברנו דרך שער הברזל שהיה פתוח.מגרש הכדורגל שודרג לאצטדיון עם 2 יציעים מקורים.

16:40קלנדיה מצפון

בכלובי המשחטה מעט אנשים,רק שרוולinfo-icon 4 פתוח. ברחבה שלפניו, תור עבה.פלשתינאי: אנחנו כמו בקר! זה משפיל!גם אנחנו צפינו לתוך הכלוב בבושה.

16:50 התור בכלוב השמאלי,גולש לסככה,עדין רק שרוול 4 פעיל.

 17:07 ככר המכוניות

2 מסלולים פתוחים לכיוון ירושלים. 25 מכוניות בתור. זמן המתנה לפחות 15 דק'.במשך כל משמרת התנועה עמוסה בככר לכל הכיוונים. 

רופא מרמאללה שעובד בירושלים אומר לנו: שינו את הנוהלים. גם צוותים רפואיים חייבים לעבור בקלנדיה. לוקח לי שעה וחצי לעבור כל בוקר. מבקש להקל מעבר של בעלי אישורים ותפקידים מיוחדים.מתוכננת הפגנה בימים הקרובים. מבקש שנבוא.

 היום ראינו שאפשר לפתוח רק שרוול אחד במשך אחה"צ,והעולם אינו חרב.