בית איבא, יום ה' 6.11.08, אחה"צ

צופות: 
סמדר ה., עמוס מ.(אורח), דאב ל. (מדווחת)
06/11/2008
|
אחה"צ

בית איבא 14:51-17:00

שוב נוכחנו עד כמה בלתי עקביים הם החוקים והתקנות הנוגעים למחסומים. הם כפופים לתנאי היום, השעה, המפקד ודברים אחרים שאיננו יכולים לראותם. היום ראינו את ההבדלים בהוראות באשר להיכן מותר לנו לעמוד, ניהול התור ה"הומניטארי", ובתהליך בדיקת כלי הרכב.

לפני שבועיים הניחו לנו לעמוד בכל מקום שחפצנו – ליד תאי הבדיקה, ליד נקודת בדיקת הרכבים, בצד הדרך. מאז באה קבוצה חדשה של חיילים לאייש את המחסום הזה. היום אמר לי מפקד המחסום שאסור לי לעמוד מדרום לתור המכוניות. אחר כך הוא אמר לי שאסור לי בצד המערבי של המחסום, שהיא הנקודה ממנה נכנסים למחסום בכניסה לשכם או עוזבים את המחסום ביציאה ממנה. הוא דרש ממני לעמוד במקום אחד בלבד וזה היה בדיוק ליד תאי הבדיקה של הולכי הרגל, מקום בו עמדו סמדר ועמוס.

כ-40 דקות מאוחר יותר הוא אמר לשלושתנו לעזוב את המחסום ולעמוד במרחק של לפחות 50 מטרים (הנקודה שבה עמדתי קודם לכן). ניסינו להתנגד אך לא רצינו לעשות מזה עניין. הוא אמר שהוא ירשה לנו להתקרב רק אם יצליח לקבל אישור. אישור זה מעולם לא הגיע. עמדנו בנקודה שממנה יכולנו לראות היטב את התור ה"הומניטארי" ואת שני תורי המכוניות. אולם מהנקודה הזאת לא יכולנו לראות את המתרחש בתור הגברים הצעירים.

שוני גדול נוסף היום היה הטיפול בתור ה"הומניטארי". לפני שבועיים, כאשר התור התארך ו\או מסיבות אחרות, היה מפקד המחסום מרשה לנשים לעבור בחופשיות והיה בודק רק את הגברים. היום כולם היו צריכים לחכות עד אשר נבדקו תעודות הזהות, כולל אנשים עם ילדים קטנים.  התרחיש הזה התקיים גם כאשר היו 60 או יותר אנשים בתור. במשך כל המשמרת היה התור ההומניטארי ארוך וזמן ההמתנה היה מ-11 ל-17 דקות (15:00-15:11, 16:06-16:23).

השוני הגדול והדרמטי ביותר בהשוואה למצב מלפני שבועיים היה משך הזמן שבו בדקו את תור הרכבים הרגיל (לא ה"הומניטארי"). אז נבדקו האוטובוסים תוך דקה והתור מעולם לא התארך. היום זה לקח מ-8 עד 10 דקות רק לבדוק אוטובוס (15:06-15:16, 15:21-15:29ת 15:29-15:37, 15:43-15:52, 16:48-16:58). זמן ההמתנה בתור לרכב לא-הומניטארי ביציאה משכם היה יותר מאשר שעה ו-15 דקות. (בשעה 15:00 היו יותר מאשר 12 רכבים בתור ביציאה משכם -  לא יכולנו לראות מעבר הרכב ה-12  - ורק בשעה 16:15 עבר הרכב ה-12 הזה בתור). היה אפילו משך זמן של 8 דקות (15:52-16:00) כאשר התור הרגיל של רכבים לא נבדק בכלל, ואוטובוסים, משאיות, מיני-אוטובוסים וכמה מכוניות פרטיות פשוט לא זזו.

אנו התלוננו לקו החם ההומניטארי של הצבא מספר פעמים בדבר אורך התור ה"הומניטארי" להולכי רגל, ובדבר התור הרגיל של הרכבים. נאמר לנו שהם ימסרו על כך למת"ק שכם. אולם כל זמן ששהינו שם לא השתנה דבר ולא היה נציג מת"קinfo-icon במחסום.

לא היו עצורים כאשר הגענו ואף לא עד למועד שבו סולקנו מן המחסום בשעה 15:40. מאותו רגע ואילך לא יכולנו לראות את איזור העצורים. בדרך כלל היה תור הגברים הצעירים (שבדרך כלל ממנו נלקחים העצורים) קצר. כ-60 גברים צעירים חולקו לשני תורים. בשתי בדיקות שאני ערכתי (בשעה 15:16 ושוב בשעה 15:23) נבדקו 4-5 גברים צעירים לדקה. התרחש התהליך הרגיל של הסרת חגורות. טלפונים סלולריים, בדיקת תיקים ותעודות זהות.

כמה גברים מקוצ'ין ניגשו אלינו. יש להם רישיונות עבודה לישראל. הם התלוננו על אורך התור במחסום אפרים (המחסום ליד טייבה,  המיועד לאנשים בעלי רשיונות לעבוד בישראל) ובכדי להגיע לעבודה בשעה 20:00 בנתניה הם חייבים לעזוב את קוצ'ין בשעה 16:30 (זמן הנסיעה לנתניה הוא כחצי שעה עד 40 דקות ללא מחסומים).

בעל משאית שהיה לו רישיון להיכנס לשכם עם הרכב שלו עד לפני כמה חדשים, ניגש אלינו כאשר עזבנו את המחסום בשעה 17:00. הוא סיפר לנו את הסיפור הבא:

לפני כמה חודשים הוא הלך למשרד המת"ק לבדוק משהו. כאשר הוא חיכה בתור נכנס קצין לחדר ואמר שעל כל מי שנמצא בחדר באותו הרגע לגשת אליו עם תעודת הזהות שלו. אספו את תעודות הזהות. הקצין הזה היה מן השב"כ והוא דיבר אל בן שיחנו ואמר לו שהם רצו שהוא יעבוד עבורם. הוא סירב. מאותו רגע נלקח ממנו הרישיון למשאית  וכל פעם שהוא עובר את המחסום ברגל עוצרים אותו משום שמספר תעודת הזהות שלו מופיע ברשימת המבוקשים.  ואז עליו לחכות עד ששמו טוהר. לאיש הזה אין שום תיק פלילי ושום עבר של פעילות פוליטית. הוא מפרנס  4 משפחות עם המשאית שלו.

בכל פעם שאנו שומעות סיפור דומה לזה אנו מזועזעות – מזועזעות על כך שאירוע  אקראי כמו כניסה למשרד בזמן הלא מתאים יכול לשנות את גורלך, ומזועזעות מכך שכך מתנהלים הדברים כאן בשטחים הכבושים. האם יעודה של רשת המחסומים הזאת, שמחייבת דרישות לרישיונות והמתנות ארוכות, היא להוות כלי  שייצר די בעיות ולחצים כך שאנשים ייאלצו בסופו של דבר לעבוד כמלשינים כדי להרוויח את פרנסתם?