בית לחם, יום ש' 25.10.08, אחה"צ

צופות: 
מיכאלה ר., יעל ש.
25/10/2008
|
אחה"צ

בית לחם

נוהל אלמנת קשinfo-icon   

הבוקר בשעה 10:51 התקשר אלי בסאם ואמר שהצבא נכנס לביתו ב-3 לפנות בוקר, ללא צו.

 

הודעה מידית למוקד ההומניטארי, וטלפון לדוברת החטיבה לברור הנסיבות.

 הדוברת אישרה שאכן הצו נשאר במשרדי החטיבה והוא יגיע בצהריים יחד עם נציג המת"ק לחוסן. 

חיפשתי מתנדבת לנסוע למקום ומיכאלה התנדבה.

 

הגענו לחוסאן בערך באחת בצהריים. הצו הובא לידי אב המשפחה. הסמח"ט הכניס אותי לבית. היו בו כ-15 חיילים; חלקם עייפים ששכבו בסלון של הבית על מזרונים שהביאו איתם, אחד נח עם רגליים כל כורסא והעירו לו על הפוזה. בחדר השינה הקטן היתה הסוואה, ונאמר שזה החדר שהוקצה למשפחה.

 

בחדר הילדים היו חיילים. הסמח"ט אמר שחייל חייב להיות בתצפית בחדר הזה.

 

איך מכניסים משפחה של 8 נפשות בחדר שינה אחד?

 

במטבח היו גם חייל או שניים.

 

הסיור היה מהיר להוכיח לי שלא נגרמו נזקים לבית.

 

עד כמה שראיתי חוץ מנוכחות החיילים לא היה נזק נראה לעין.

 

העילה: לאחרונה היו תקריות של השלכת בקבוקי תבערה וזריקת אבנים מהכפר ונפגעו כנראה מתנחלים.

 

בחירת הבית: הבית נמצא ממש מול המסגד ליד חנויות. שני בתים ממנו נבנה בית חדש שטרם הושלמה בנייתו שאלתי מדוע הצבא העדיף בית מאוכלס בצפיפות על פני בית בשלבי בנייה? כי צריך להוסיף אמצעי מיגון? כי בבית שגרים בו יש מטבח ושירותים?

 

אנשי הבית: כאמור מדובר ב-8 נפשות אב הבית, אשתו, אימה המבוגרת , 5 ילדים 2 בנים ו-3 בנות אחת מהן נשואה עם תינוק בן מספר חדשים –

 

התפתחויות: מתפתחת תחושה שנוכחות ישראלית בכפר ממתנת את התנהגות החיילים. אנשי הכפר קבלו אותנו בשמחה, ונוכחותנו הביאה אותם לרחוב. עד בואנו כך אמרו, אסר עליהם הצבא להיות בחוץ. מעבר לכך בסאם ביקש שנבוא.

 

הילדים יצאו , ספרו מה קרה, אחר כך נכנסנו לשכנים שישבו כמו בסוכת אבלים של נשים יחד עם שני מוכתרים וניסיתי מאוד לדבר איתם ולהרגיע. ברור שכניסה לבית הוא מעשה קשה ביותר שאין לעשותו אלא אם באמת אין ברירה אחרת.

 

על פי החוק הבין לאומי, אם יש צורך צבאי מובהק הפעולה חוקית.

 

מאחר ותושבים רבים יצאו מביתם החליט הצבא שלצורך ביטחונם של החיילים יש לסגור את הכביש הראשי של הכפר מהמסגד עד 20 מטרים אחרי הבית התפוס ולא לאפשר לאף אחד לעבור – מה שנקרא שטח סטריליinfo-icon.

 

המפקד על הכוחות בשטח שדיבר באופן תוקפני כלפי, והתייחס באופן נוקשה כלפי התושבים. התושבים אמרו שהחיילים עושים הכול להלהיט את האווירה.  הוא סרב לתת לי ולמיכאלה לעבור דרך השטח הסטרילי כשרצינו לחזור למכונית וכששאלנו אותו אם נראה לו יותר בטוח בשבילנו ללכת מסביב בתוך הכפר שאנחנו לא מכירות ענה בנוקשות שהוא לא דואג לנו.

 

לפי ההתרשמות שלנו חלק מהחיילים היו מאוד אלימים ואף זכינו לראות 4 חיילים מתנפלים על פלסטיני שלא שמע להוראות ורצה להגיע לביתו במורד הרחוב.  מיכאלה מיד הייתה שם ואני גם הגעתי והמפקד והארוע הסתיים כשאני ניסיתי להרגיע את האנשים שהתקהלו סביב.

 האווירה מאוד נפיצה – תפיסת בית של 8 נפשות אינה עניין של מה בכך.