בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 26.10.08, אחה"צ

צופות: 
שלומית ש., יעל ש. (מדווחת)
26/10/2008
|
אחה"צ

חוסאן


הכוונה הייתה להגיע למת"ק עציון אבל גם בחוסן היה היום מחסום בעצם היו כמה.

בסאם מהבית בנוהל אלמנת קש בחוסן התקשר אלי קצת אחרי 00 :12 ואמר שנוכחות ישראלית חשובה ושהמצב מתחיל להיות מסוכן כי החיילים מתחילים להשתולל.הגענו עם מצלמת הווידאו של הארגון ( אני מקווה שיוכלו לעשות משהו עם הצילומים) ומצלמה דיגיטלית – ניסינו לספר את הסיפור. 

מיד עם כניסתנו לכפר באזור המוניות אמרו לנו שכדאי שניכנס מהכניסה המערבית ( מול בית"ר) כי לא יתנו לנו לעבור יש חסימה (מחסום). ואכן כמו שירדנו מהאוטו והתקרבנו מרחק 50 מטרים מהבית התפוס 14 חיילים – כן לא פחות-- ולא יותר שמרו שאני לא אעבור חס וחלילה לבית של קרובי המשפחה של בסאם. "שטח צבאי סגורinfo-icon" אמרו – כן? איפה הצו? החיילים מחפשים ולא מוצאים.

 בינתיים הילדים מתחילים לצאת מבתי הספר. הם לא מוכנים ללכת מסביב – הרחוב שלהם והם רוצים ללכת הביתה בדרך הקצרה.

מלווים אותם שני מורים כדי למנוע זריקות אבנים .... המטרה ברורה – רוצים ללכת ברחוב שלהם בכפר שלהם ורוצים שהצבא יצא משם. ברור שאלימות לא תוציא אף אחד אבל כך אומרים התושבים הנוכחות שלנו הישראליות משנה ויכולה להשפיע.

קודם הגיעו הילדים הקטנים, אחר כך הגיעו הבנים הקצת יותר גדולים ( כיתות ה' ו' בערך) החיילים הדפו אותם אחורה – הילדים ממושמעים למורים עומדים  ומתפנים כ-5 מטרים אחורה – אנחנו נמצאות בינם לבין החיילים שברור להם שאנחנו לא נזוז בלי צו .עכשיו גם הבנות יצאו מבית הספר וכך עמדו כמאתיים ילדים ושני מורים מול 14 חיילים וחיכו להתפתחויות.

טלפון לדוברת החטיבה, טלפון לדובר המנהל, שיחה של שלומית עם אחד הקצינים – וגם החיילים מבינים שלא כדאי למנוע מעבר.

תוך דקות ספורות מגיע האישור החיילים פותחים דרך בצד של המסגד והילדים רצים בשאגות שמחה חזרה לביתם בכביש שלהם בדרכם.

 בשלב זה המחסום שהורכב מהאמר בכל צד וג'יפ מתחיל לזוז גם הוא והציר נפתח. אבל לא לזמן רב.

שלושה חיילים עוצרים פתאום את התנועה ומתחילים להוריד אבנים מגדר בנויה ליד הכנסיה –

למה להזיז אבנים שהיו שם מסודרות כל כך יפה?

 

אנשי הכפר רגישים לכל תנועה של החיילים – הם עוקבים בסקרנות ובאימה על הקבוצה שנכנסה לאמצע הכפר ויכולה לשבש חייהם.

החיילים סדרו מחסום פתע מהאבנים הללו וגם מצאו סולם ברזל של זקן נכה –

"זה הסולם של הזיתים" אומרים לי האנשים מסביב- הזקן מאוד כועס – הוא לא מרשה.

שוב טלפון לדוברת (שזה המקום לציין לטובה את הקשבתה ונכונותה לבדוק ולברר ולטפל בכל פרט ופרט) שמבטיחה לבדוק ומודיעה לי שזה באמת לא תקין ושהסולם יוחזר. אני אומרת לנשים שהיו איתי לא לדאוג ושהסולם יחזור אליהם תוך 10 דקות. בינתיים פטפטנו עם הילדים הקטנים והסקרנים שכל הזמן רצו לנסות את גבול התקרבותם לחיילים שהעירו אותם לילה קודם.

ככה תוך כדי פטפוט אמרה לי אחת הבנות : 10 דקות אמרת – והנה פינו את הסולם.

אבל מה, את הסולם הניחו בין שני ההאמרים שחנו עכשיו זה ליד זה בפאתי הבית. אנחנו רוצים לקחת את הסולם אבל פוחדים.

אז הלכתי בין ההאמרים והתחלתי לגרור את הסולם ואז אחד הנערים הגיע ולקח את הסולם.

נשארנו עוד זמן כדי לתאם לבסאם ואשתו כניסה לבית ללקיחת חפצים, וגם הכנסנו את השכנים מהקומה התחתונה חזרה לביתם (הם טענו שהחיילים לא אפשרו להם להיכנס לביתם בלילה אבל נראה לי שהאמת היא כנראה קצת שונה – כי הם כל כך פחדו ממה שקרה שם עד שהם החליטו שיותר בטוח לילדיהם (גם משפחה מבורכת) ולהם ללון רחוק מהאירוע (מרחק בית אחד בדיוק).

משתמו המשימות ורוח ערביתinfo-icon נשבה והחמה נשקה לאופק ליוו אותי שתי ילדות שלהן מבחנים וספרו כמה קשה ללמוד שהחרדה כל כך קשה-  ופתאום הביטו לבית ואמרו לי : "הסתכלי יש חיילים שרוקדים על הגג".


שלוש דמויות אכן עשו תנועות משונות על הגג הבית ומהקולות הרמים שהשמיעו קלטתי רק את המילים "עם ישראל"  ולצערי עד שהוצאתי את הווידאו הם נעלמו כמו סיוט.