חמרה, תיאסיר, יום ה' 6.11.08, אחה"צ
שתפו:
צופות ומדווחות:
יפעת ד. ודפנה ב. (מדווחת)
06/11/2008
|
אחה"צ
11.00 - מעלה אפרים - מכונית אחת מועברת מהר. לא עצרנו.
11.30 – מחסום חמרה
אין מכוניות מכיוון הבקעה ומכיוון הגדה ממתינות שלוש מכוניות. החלטנו לעצור בדרך חזרה.
14.10 – מחסום תיאסיר
יש חילופי גברי בכל אזור הבקעה. חיילים חדשים. ההחלפה מעכבת את המעבר, אך הבדיקות אינן קפדניות, ויחסית למצב המעבר מתבצע במהירות. נראה שהחיילים עדיין חסרי ביטחון והם מתנהלים ללא האדנות, היהירות והכוחנות של קודמיהם. אחד החיילים מכוון אומנם את רובהו ישר לתוך פרצופם של הנבדקים אבל הוא כנראה נצמד להוראות כמו כל חייל טרי, ולא כהתגרות. XXXX
החיילים ממלאים פקודות כלשונן, ולכן אנו רואות ילד בן 12 שנדרש להסיר את חגורת מכנסיו כמו המבוגרים. כרגיל מנסים לסלק אותנו מנקודת התצפית הקבועה שלנו. כרגיל אנו מתעקשות ומאותו רגע ואילך רוב החיילים מתעלמים מאיתנו. רק חייל אחד, בעל מבטא צרפתי כבד, נצמד אלינו ומנסה לקרוא מה אני כותבת וכל עיסוקו - בנו.
קצין המת"ק במחסום חמרה אמר שהנח"ל החרדי עובר לג'נין ויחליפו אותם חיילי הנדסה קרבית, כל החיילים, מלבד המפקד, דתיים. עזבנו ב-15.00.
15.10 שער הברזל מול התנחלות רועי
זהו השער החוסם את השביל ואת תנועת הבדואים מהבקעה אל טאמון ובחזרה. כרגיל, השער סגור למרות שזו שעת הפתיחה שלו. ממתין רק טרקטור אחד ונהגו, בחור צעיר שעובד בחדידיה וחוזר לטאמון.
15.30 באיחור של חצי שעה מגיעים החיילים לפתוח את השער. אני מפצירה בהם (הם חיילים חדשים) לקחת בחשבון את מצוקת האוכלוסייה שעוברת בשער זה ולהקפיד על הזמנים. מפקד החיילים התנצל על האיחור של היום (בפני אך לא בפני הפלסטיני שהמתין), תירץ זאת בזה שהם חדשים והבטיח שיעשה כל מאמץ להגיע בזמן. אינשאללה!
15.40 – מחסום חמרה
לאורך כל המשמרת שלנו לא היו תורים ממזרח למערב (מהבקעה לגדה). פה ושם מתקבצות 3-4 מכוניות והחיילים מעבירים אותן במהירות. לעומת זאת, מכיוון הגדה אל הבקעה התור ארוך. 13-18 מכוניות וקצב המעבר מאוד איטי. לא שהבדיקה מדוקדקת, אלא שבין מכונית אחת לשנייה החיילים עושים הפסקות ארוכות. זמן המתנה לכל מכונית כ-50 דקות עד שעה. פניתי למפקד המחסום והפניתי את תשומת ליבו לתור הארוך. הוא סרב להתייחס לכך ורק אמר שיש להם כרגע התראה (התקשינו להאמין: החיילים היו ללא קסדות, האווירה היתה רגועה ונינוחה, מספר חיילים ניגשו לשוחח איתנו). החיילים פה מילואימניקים עד שייגיעו חיילי הנדסה קרבית. לשם שינוי נוכח במקום קצין מת"ק
, מאג'ד, דבר שלא ראינו כבר זמן רב. אבל בשש ורבע מגיע צפא, נגד המחסומים, ואוסף אותו. שוב אין קצין מת"ק במחסום.
כרגיל, המכוניות עוצרות כ-20 לפני המחסום, הנוסעים יורדים ועוברים (מהר) את המחסום וממתינים להן מצידו השני. זה לוקח כאמור כמעט שעה. נהג המכונית מרים חולצתו, מסתובב, ומראה לחיילים שאם יש לו חומר נפץ – הוא לא על גופו.
קבוצת כדורגל מבלאטה בדרכה למשחק ביריחו (נגד אל חאדר) מתעכבת מכיוון שלנהג המסיע אותם, תושב שכם, אסור להיכנס לבקעה. טלפונים שלנו ושל ק. המת"ק עוזרים. בסופו של דבר ב-16.10 המיניבוס עובר. כולם באים ללחוץ את ידינו ולהודות לנו וממהרים למשחק שאמור להתחיל ב-17.00.
סככת ההמתנה לפלסטינים עדיין משמשת כמסתור מפני שמש הבקעה ל...מיכל המים של החיילים. הפלסטינים ממתינים בשמש. מגיע ישראלי במכונית ישראלית (מתנחל כנראה) נכנס עם מכוניתו לתחום המחסום, עובר מערבה לצד השני, מסתובב , עוצר, יורד מהמכונית באמצע המחסום ופוצח בשיחת רעים עם החיילים.
17.45 – עזבנו. 18.00-מעלה אפרים
מכונית אחת מועברת מהר. לא התעכבנו.
אין מכוניות מכיוון הבקעה ומכיוון הגדה ממתינות שלוש מכוניות. החלטנו לעצור בדרך חזרה.
14.10 – מחסום תיאסיר
יש חילופי גברי בכל אזור הבקעה. חיילים חדשים. ההחלפה מעכבת את המעבר, אך הבדיקות אינן קפדניות, ויחסית למצב המעבר מתבצע במהירות. נראה שהחיילים עדיין חסרי ביטחון והם מתנהלים ללא האדנות, היהירות והכוחנות של קודמיהם. אחד החיילים מכוון אומנם את רובהו ישר לתוך פרצופם של הנבדקים אבל הוא כנראה נצמד להוראות כמו כל חייל טרי, ולא כהתגרות. XXXX
החיילים ממלאים פקודות כלשונן, ולכן אנו רואות ילד בן 12 שנדרש להסיר את חגורת מכנסיו כמו המבוגרים. כרגיל מנסים לסלק אותנו מנקודת התצפית הקבועה שלנו. כרגיל אנו מתעקשות ומאותו רגע ואילך רוב החיילים מתעלמים מאיתנו. רק חייל אחד, בעל מבטא צרפתי כבד, נצמד אלינו ומנסה לקרוא מה אני כותבת וכל עיסוקו - בנו.
קצין המת"ק במחסום חמרה אמר שהנח"ל החרדי עובר לג'נין ויחליפו אותם חיילי הנדסה קרבית, כל החיילים, מלבד המפקד, דתיים. עזבנו ב-15.00.
15.10 שער הברזל מול התנחלות רועי
זהו השער החוסם את השביל ואת תנועת הבדואים מהבקעה אל טאמון ובחזרה. כרגיל, השער סגור למרות שזו שעת הפתיחה שלו. ממתין רק טרקטור אחד ונהגו, בחור צעיר שעובד בחדידיה וחוזר לטאמון.
15.30 באיחור של חצי שעה מגיעים החיילים לפתוח את השער. אני מפצירה בהם (הם חיילים חדשים) לקחת בחשבון את מצוקת האוכלוסייה שעוברת בשער זה ולהקפיד על הזמנים. מפקד החיילים התנצל על האיחור של היום (בפני אך לא בפני הפלסטיני שהמתין), תירץ זאת בזה שהם חדשים והבטיח שיעשה כל מאמץ להגיע בזמן. אינשאללה!
15.40 – מחסום חמרה
לאורך כל המשמרת שלנו לא היו תורים ממזרח למערב (מהבקעה לגדה). פה ושם מתקבצות 3-4 מכוניות והחיילים מעבירים אותן במהירות. לעומת זאת, מכיוון הגדה אל הבקעה התור ארוך. 13-18 מכוניות וקצב המעבר מאוד איטי. לא שהבדיקה מדוקדקת, אלא שבין מכונית אחת לשנייה החיילים עושים הפסקות ארוכות. זמן המתנה לכל מכונית כ-50 דקות עד שעה. פניתי למפקד המחסום והפניתי את תשומת ליבו לתור הארוך. הוא סרב להתייחס לכך ורק אמר שיש להם כרגע התראה (התקשינו להאמין: החיילים היו ללא קסדות, האווירה היתה רגועה ונינוחה, מספר חיילים ניגשו לשוחח איתנו). החיילים פה מילואימניקים עד שייגיעו חיילי הנדסה קרבית. לשם שינוי נוכח במקום קצין מת"ק
, מאג'ד, דבר שלא ראינו כבר זמן רב. אבל בשש ורבע מגיע צפא, נגד המחסומים, ואוסף אותו. שוב אין קצין מת"ק במחסום. כרגיל, המכוניות עוצרות כ-20 לפני המחסום, הנוסעים יורדים ועוברים (מהר) את המחסום וממתינים להן מצידו השני. זה לוקח כאמור כמעט שעה. נהג המכונית מרים חולצתו, מסתובב, ומראה לחיילים שאם יש לו חומר נפץ – הוא לא על גופו.
קבוצת כדורגל מבלאטה בדרכה למשחק ביריחו (נגד אל חאדר) מתעכבת מכיוון שלנהג המסיע אותם, תושב שכם, אסור להיכנס לבקעה. טלפונים שלנו ושל ק. המת"ק עוזרים. בסופו של דבר ב-16.10 המיניבוס עובר. כולם באים ללחוץ את ידינו ולהודות לנו וממהרים למשחק שאמור להתחיל ב-17.00.
סככת ההמתנה לפלסטינים עדיין משמשת כמסתור מפני שמש הבקעה ל...מיכל המים של החיילים. הפלסטינים ממתינים בשמש. מגיע ישראלי במכונית ישראלית (מתנחל כנראה) נכנס עם מכוניתו לתחום המחסום, עובר מערבה לצד השני, מסתובב , עוצר
, יורד מהמכונית באמצע המחסום ופוצח בשיחת רעים עם החיילים. 17.45 – עזבנו. 18.00-מעלה אפרים
מכונית אחת מועברת מהר. לא התעכבנו.