אבו דיס, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ב' 18.8.08, בוקר

שיח' סעד:

מחסום ריק. שנת הלימודים טרם נפתחה. מכונית לפנוי זבל הופיעה במקום, וכנראה אפילו פינתה מעט זבל. אבל מי יוכל להתגבר על הררי הזבל שעירית ירושלים לא מפנה, למרות שתושבי האזור משלמים ארנונה ומיסים עירוניים כנדרש?

אבו דיס:

עיירה "ללא רוח חיים". הרחוב לאורך החומה ריק, בבאבא אין אנשים – ראינו רק כמה חתולים החוגגים על ערימות הזבל שאין מפנים. קשה שלא להזכר איך נראתה השכונה בעבר כאשר עדיין היו בה חיים ואף אחת מאתנו לא תארה לעצמה שכך זה יגמר. האורח שלנו, שהיה הרבה יותר אופטימי, הבטיח כי חומות נופלות – ואנו שאלנו את עצמנו אם זה יקרה עוד בימי חיינו.

ראס אבו סביטאן:

עברנו ללא קושי במחסום לצידו הפלסטיני. היינו "המבקרים" הכמעט יחידים במקום. האנשים שיצאו מן המחסום בדרכם לעבודה בירושלים היו עסוקים ב"להתלבש", מראה קשה אפילו למי שכמונו "רגיל" למראות הללו. בצאתנו מן המחסום הופיע השוטר האחראי ונכנס לשיחה עם האורח שלנו – שיחה של חרשים כמובן. למדנו ש"אנו עם מיוחד ולכן כולם שונאים אותנו". ניסינו להסביר שאולי בגלל שנדמה לנו שאנו עם מיוחד מבקרים אותנו – אך המסר לא עבר.

כאשר החום התיש אותנו עזבנו.

בצומת קדר עזרייה

מחסום – בכיוון לעזרייה. חשבנו שהמג"בניקים ודאי קיבלו הוראה להקים מחסום, אך בבורותם הגיאוגרפית הקימו אותו לכיוון ההפוך. מי יודע "נפש" מג"ב?