בית פוריכ, חווארה, שער שומרון (קאסם), יום א' 2.11.08, אחה"צ

15:15 מחסום צומת זעתרה/תפוח - כמעט ריק ממכוניות.

15:30 מחסום חווארה
משאית שיקוף: לאחר שפינתה מקומה למכבש המכשיר את הכביש בן 5 המסלולים (לדברי החיילים) שיוציא (איזה בדיוק?) מכוניות משכם ויכניסן (איזה בדיוק??) אליה, שבה המשאית (גורמן) והתמקמה כך שפתח החפצים הנופלים החוצה לאחר ששוקפו בפנים ממוקם בדיוק נמרץ מעל לשלולית מי מדמנה בצד הדרך. לא ים, לא אגם. שלולית קטנה בעלת גבולות ברורים. אבל מי רואה ולמי אכפת. בטח לא מי שממקם את המשאית-שיקוף הלבנה. אז אנחנו עמדנו וצילמנו אותה, ומפקד המחסום - באקט בודד של קומוניקטיביות חד-צדדית, עמד וצילם אותנו. והנשים בעלות השמלות עד הרצפה טאטאו בהן את הרפש בלית ברירה, כשמיהרו לאסוף את החבילות המזדהמות שלא הספיקו ליפול על שולחן שהעמיד שם הסבל.
חוץ מזה - כרגיל: 3 עמדות בדיקה פעילות, מת"ק תומר, מפקד - סג"מ יניב.
בצינוק: מעוכב, איש המשטרה הפלסטינית. עולה בחכה כ"בינגו" קבוע ומעכבים אותו בהתאם, לא יעזור בית דין.

16:00 כלב/נית מצטרפים לבידוק המכוניות.

16:15 רק עמדה אחת פעילה. מהתורים עולה קול מחאה רם. כרגיל, מיד אבל, תופס המפקד איזה "מפריע" צעיר תורן בצווארון ובגב ופחות או יותר משליך אותו לצינוק שילמד לקח.

16:30 3 עמדות שוב פעילות. גברים עומדים בתורים ארוכים, מעבר לקצה הסככה. שעה ויותר המתנה.

16:45 בינגו!!! יללות שמחה וקריאות עידוד של המ"צית השנייה. הבינגו האמור מצורף למעוכב הקודם בצינוק. תרגילי סדר בתורות. עוד עיכובים, תורות נעצרים, איומים ובדיחות מופרחים בחלל האוויר הצונן והולך.
קבוצה של 15 בינלאומיים עומדים בתור המכוניות היוצאות ומתקיים איזשהו שיח בינם ובין החיילים. הם נשלחים למשאית השיקוף.

16:52 עוד מעוכב לצינוק ("הג'ורה" בפי המ"צית), כרגיל, נשלף מהתור במסגרת תרגילי הסדר שמנהלים שם החיילים.
חייל מאבטח בידוק שב מתפילת ערבית, נעמד קרוב אלינו בנשק מכוון, יורה הערות והוראות לכל עבר בערבית עילגת למעוכבים. 2-3 בינגו נוספים לצינוק.

רוב הזמן כ-10 מכוניות ממתינות לבדיקה להיכנס לשכם.

17:05 - ריב בתור מניב מעוכב נוסף. וכל כמה דקות נפסק הבידוק כדי ליישר את התורים ולהסותם.
זמן המתנה עולה לשעה וחצי-שעתיים.

גלגל רזרבי של מכונית נשלח לבדיקה במשאית השיקוף.

מעדכנים אותנו שבעורטא נעשה ניסיון לדקור חייל מוקדם יותר. ואולי זו הסיבה להתעמרות, לעיכובים הרבים בתור, ולאיטיות בבידוק הרכב?

מפניני המ"ציות: "אתה מצפצף לי. תתפשט".
"למה אתה צולע, ירו בך??"
בינגו שנתפס מזכה כנראה את התופס ב"מי יוצא שבת??"

באוסף המעוכבים גם פלסטיני שהשתחרר מהכלא לפני 10 ימים וזו הפעם הראשונה שהוא מגיע למחסום.

אחרי 18:00, 3 מעוכבים תורנים עדיין בפנים, מספרים נצווחים ברמה, הרוח נושבת קרה ומתקררת, ואנחנו חוזרות ליקום המקביל.
 

מחסום בית פוריכ  16:50 עד 17:50
משקיפות: נעה פ. וטל ה. (מדווחת)

תור משאיות ממתינות להיכנס לשכם, כרגיל ממתינות הרחק מהכניסה למחסום, ביציאה מחניון המוניות מעבר לכביש האפרטהייד. תור מכוניות יוצאות משכם ארוך ארוך, זמן המתנה בין שעה לשעתיים!
תור הולכי-רגל שרוצים לצאת משכם ולחזור לבית פוריכ ובית דג'ן - מאות אנשים מצטופפים בקור, עמם תינוקות, פעוטות, נשים, קשישים וסתם אנשים שרוצים הביתה אחרי יום עבודה או קניות או כל עיסוק אחר בעיר.
בהגיענו, רואות חבורה גדולה של חיילים, עסוקים בעיקר בלדבר זה עם זה, אווירת "סתלבט" מובהקת.
אנו מרימות טלפון למוקד.

4 מכוניות-משאיות שנמאס להמתין מעבר לצומת קרבות לכניסה למחסום במעין הפגנה-זוטא.
המפקד ועוד חיילים נזעקים ורצים לעברם בצעקות "תחזור אחורה!!!" "לא מכניס אף אחד עד שתחזרו אחורה!!"
אבל ה"הפגנה" עזרה. הנהג שחיכה לנגד עינינו עד בוש סוף סוף נקרא להיבדק, ואחריו בזו אחר זו המשאיות שהמתינו.
הולכי הרגל עדיין יוצאים בטפטוף ופונים אלינו בכעס/יאוש/עצב/זעם/תהייה למה אנחנו לא עושות משהו, למה ככה, למה כששקט ואין פיגועים ואין כלום עדיין מתייחסים אליהם כאל חיות (ציטוט).
טלפון לקצין מת"ק בכיר מניב כנראה תוצאות - מ-17:40 נפתחו 2 עמדות בדיקה ואנשים מתחילים לזרום החוצה.

בדרכנו בחזרה ליקום המקביל בתוך ישראל, חצינו כדרכנו את שער שומרון, המחסום האחד והיחיד בכל האזור שניתן אולי ככה בדוחק לכנותו "מעבר גבול לו היה גבול". כלומר - חצייה מתחומי הכיבוש המסוכנים והמחוסמים אל תוככי תחום המושב שיש להבטיח את שלומו ובטחונו בכל דרך ובכל מחיר.
אף לא מבט לעברנו, לעבר המכונית שבה יכול היה כל דבר וכל אדם להיכנס עמנו ללב לבו של היישוב.
שנבין טוב טוב איך זה עובד, הביטחוניזם הזה.