בית איבא, יום ד' 29.10.08, אחה"צ

 מחסום בית איבא

14.50 בכניסה אין מכוניות. ביציאה – 5.

במחסום הולכי הרגל – הסככה חצי מלאה.  שתי הקרוסלות עובדות.

שני מעוכבים בגלל מספר תעודת הזהות שלהם. התעודות נבדקות.

בתור ה"הומניטרי" התנועה זורמת.

בכניסה להולכי הרגל – בודקים תעודות זהות.

אוטובוס מחכה לבדיקת כל תעודות הזהות של יושביו. ממצדיקית זהובת צמה, עומדת עם כל התעודות בידה ומתווכחת עם פלסטיני שבידו ת.ז. שלו. הוא רוצה להיכנס לשכם עם מכוניתו ולא מאפשרים לו.

שניהם עומדים ומתווכחים, והאוטובוס מחכה...

לבסוף היא שולחת אותו אל איש המת"ק (ת'), מחזירה את התעודות לנהג, והאוטובוס משתחרר.

ת' יחד עם המפקד ניגשים אל בודק המכוניות לברר את עניין המתלונן שלא מאפשרים לו להיכנס לשכם.

במשך הברור כמובן מצטבר תור של מכוניות לכניסה לשכם. (כל ברור נעשה על חשבון המחכים לבדיקה ולמעבר, בשעה שאפשר, והגיוני, להזיז אותם ולאפשר לשאר לעבור).

לאחר אי הכניעה של הפלסטיני וכל הבירורים בעניינו – מעבירים אותו עם רכבו. מוזר. על מה ניטש הויכוח שגזל זמן ועצבים מכולם (מבעל הרכב, מנוסעי האוטובוס, מאיש המתק, מהמפקד)? לא ידוע לנו.

15.05 המעוכבים משתחררים.

בדקנו כמה זמן אדם מחכה בסככה עד שהוא מגיע לבדיקה – 10 דקות. ואז – מתחיל הטקס: הורדת החגורה, המעיל, לפעמים גם הנעליים. בגלל הגשם יש שלוליות, והורדת הנעליים מחייבת כמה צעדים בבוץ. לא נורא, רק כמה צעדים...

נגלה לפנינו "פטנט" פלסטיני למניעת הורדת החגורה: אבזם מתפרק – אפשר להורידו ולהחזירו לחגורה מבלי להורידה. אחרי שהלך, חשבנו שצריך היה להציע לו לצאת במבצע מכירה של הפטנט.

במשך החורף אולי יתגלה פטנט נוסף של גרביים מניילון, שאפשר יהיה לחלוץ נעליים בלי ללכלך את הגרביים בבוץ.

15.35 מעוכבים בגלל תעודות זהות.  משתחררים לאחר זמן קצר.

15.45 אֵם ובנה (נער) עוברים בתור ה"הומניטרי". הבן  - שכבר אינו ילד ועדיין לא הגיע לגיל העמידה - נשלח אל התור בסככה. האם תחכה לו עד שיגיע תורו.

אוטובוס מגיע. פלסטיני מורד ממנו ונשלח חזרה לשכם כי לא נשא אתו תעודת זהות.

16.00 אנו עוזבות.