בית לחם, יום ו' 26.9.08, בוקר
מחסום בית לחם (הצד הפלסטיני), יום ששי האחרון לרמדאן
הזכות לחופש פולחן דתי היא מאבני היסוד של מגילת זכויות האדם. הזכות הזו נשללת שוב ושוב מנשים וגברים בשטחים הכבושים.
הרבה יותר נשים וגברים מבקשים לעבור לתפילה. תור הנשים מהיר וללא עיכובים, אך יש הקפדה על גילים. הנשים אינן מועברות דרך הטרמינל אלא במעבר צדדי (שתואר כבר בשבוע שעבר).
בתור הגברים לחץ רב. מדי פעם מפסיקים את המעבר, מה שמגביר מאד את הלחץ על הכניסה. אנשים המחכים שעות בתור מאבדים סבלנות. מתברר כי צוואר הבקבוק הוא בטרמינל, בבדיקה האחרונה לפני היציאה מן הבניין. למה צריך לבדוק שוב מסמכים וטביעת כף יד כאשר כולם כבר נבדקו בכניסה למתחם ולבניין?
מפעם לפעם משחררים את הלחץ ומאפשרים לקבוצה של גברים לעבור. יש לא מעטים המסורבים כניסה מפאת גיל. קשה לצפות באכזבה ובזעם של אלה המסורבים מעבר.
עברנו לצפייה בטרמינל עצמו בשעה 12:00. הדוחק בפנים היה איום כאשר לפתע בא שוטר וציווה על פתיחת המעבר ללא בדיקה. תוך שניות התרוקן הטרמינל לחלוטין. למה לא ניתן לעשות זאת שעה קודם? או בכלל לוותר על כל משטר ההיתרים
הנוגד את מגילת זכויות האדם לפחות בחג הרמדאן?
נוכחות מג"ד גדוד דרום של משמר הגבול במקום והפעילות של קצין המת"ק גרמה להתנהלות ראויה של החיילים במקום. לא ראינו אלימות פיזית או מילולית לאורך כל המשמרת.