דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 16.9.08, בוקר

צופות: 
מיכל צ' חגית ב' (מדווחת)
16/09/2008
|
בוקר

0700 - 1100

כביש 35

בשבוע שעבר העבירה דורית ברשת את הידיעה הבאה:

"להלן מבזק שמופיע כעת בווינט: Thursday, September 11, 2008 10:12 AM(התאריך והשעה בהם נשלחה הידיעה) 

צה"ל פתח את מעבר גשר חלחול המחבר בין חברון למעבר תרקומיא

צה"ל פתח את מעבר גשר חלחול המחבר בין חברון ומעבר תרקומיא, כחלק מיישום תוכנית ההקלות לאוכלוסיה הפלסטינית, שאושרה על-ידי שר הביטחון אהוד ברק. במקום יוכלו לעבור בצורה חופשית משאיות פלסטיניות.

(אפרת וייס)

ובכן, שקר גמור. פתחו רק מעבר למשאיות לתוך חברון – החליפו פתיחה של מעבר אחד באחר. צה"ל קורא למעבר הזה 'מעבר הזית', אך גשר חלחול עצמו והמעבר ממנו לכביש 35, לכיוון תרקומיא, יותר סגור מקודם – בנוסף לשער האדום הוסיפו בטונדות גדולות. ומה שקורה על גשר חלחול כשאנחנו שם – השעה 9 בבוקר לפי השעון שלנו, 8 על פי השעון  הפלסטיני - הוא נורא ואיום. תור של כ- 150 מכוניות מצד חלחול בכניסה לחברון, תור של כ-60 מכוניות מחברון לחלחול. החיילים ירדו מהפילבוקס כי הם קיבלו הודעה שאזרח ישראלי נחטף בתל אביב ומובל לחברון וצריך לפתוח כל תא מטען של כל מכונית. במחסום שני חיילים בלבד. חשופים לזעם מוצדק ביותר של הפלסטינים, רעש מחריש אוזניים של כל הנהגים שצופרים בו זמנית ובדיקה מאוד איטית של המכוניות. הפלסטינים יורדים מהמכוניות והולכים ברגל את הפקק לעבר חברון – את הולכי הרגל לא בודקים ואני חושבת לעצמי שאם הפלסטינים היו מחליטים עכשיו לעצור את החיילים מהבדיקה במחסום הם היו יכולים לעשות זאת ללא בעיה בכלל, שני חיילים מול מאות פלסטינים שהכיבוש והסבל היומיומי לא הופך אותם לאלימים. כמה טלפונים למפקדת החטיבה ואנחנו שומעות את ההסבר על האזרח החטוף.... ולאט לאט משחררים את המכוניות. מסתבר שגם הפעם זאת הייתה רק שמועה.....האיש החטוף כביכול ירד בתרקומיא והמכונית הגיעה לחברון דרך בית כחיל – אבל  צה"ל תמיד יודע מה שהוא עושה... בינתיים מצטרפים למחסום כוחות אחרים  של גולני, הכוחות של הפלוגה שיושבת בתל רומיידה. אני שוב מדברת איתם על הבדיקה של הילקוטים של הילדים הקטנים בתל  רומיידה ומצטטת  להם את החלטת הפרקליט הצבאי הראשי – שאין לבדוק ילדים מתחת לגיל 12, אבל זה ממש לא מעניין אותם.

מעבר סנסנה - מיתר
בשעה שבע ועשרה אין פועלים במעבר, הטרנזיטים שמסיעים פועלים מחכים להם והם פשוט עוד לא הגיעו למחסום – מי שבא עובר ללא בעיות. הלכנו לראות את המכונה שהפלסטינים מפחדים ממנה – ובכן זאת המכונה שעושה שיקוף על כל הגוף -  לא עוברים דרכה כל הפועלים אלא רק מי שצלצל עליו משהו במעבר הרגיל - היא נמצאת בחדר נפרד ומעטים מאוד עוברים דרכה – אולי אחד או שניים ביום. היום אין ביקורי משפחות. 


חברון

בית המריבה – מספר החיילים ששומר על בית המריבה קטן – עכשיו רק שניים – אחד למעלה על הגג ואחד בפתח הבית (חיילי גולני). אנשי משמר הגבול מאיישים את המחסום הסמוך לבית המריבה. למעלה על הגג התקינו המתנחלים שתי מצלמות, ומתנחל כונן נמצא שם כל הזמן בסימביוזה מוחלטת עם החיילים. אחר כך, כשהמתנחלים יזרקו אבנים, יצפו מהחיילים להשליט סדר על המתנחלים – אסור לחיילים להיות שם באופן מוחלט.  באסם מהמכולת מספר לנו שהמצלמות הותקנו שם לפני 4 ימים. מצלמות לבנות גדולות.

גבעת החרסינה – הילדים ותושבי השכונה עוברים ללא בעיות - השתנתה הצורה כמעט של כל החסימות שבין אזור H2  לk. עכשיו יש בטונדות לרוחב – כמו גדר ההגנה שהייתה בצידי כביש 60 - ובאמצע בטונדה מרובעת אפורה הפוכה. כך שרק  הולך רגל יכול לעבור, לא חמור ולא עגלה. הכיבוש נראה ממש יותר יפה ואסתטי. 

מחסום בית המרקחת – הילדים עוברים ומעט אנשים (לא התעכבנו)

מחסומי מערת המכפלה – אין מעוכביםinfo-icon

סביב כיכר גרוס - מקום ההתכנסות של ילדי המתנחלים להסעה לבית הספר, נוספו עוד שלוש עמדות של חיילים ששומרים על הילדים, מתחת למדרגות העולות לבית ספר קורדובה נוספה עוד עמדת מחסום, ליד השוק הסיטונאי עוד עמדה מחסום.  ליד כל עמדה כזאת, בנוסף לחיילים, נראה שיש מתנחל תורן 'שמרביץ בהם את תורת ההתעללות בפלסטינים' ואחר כך עוד טוענים כנגד הצבא שהוא לא מגן על המתנחלים – את הסימביוזה הזאת יש להפסיק ומיד.

בכניסה לשכונת אברהם אבינו - מחסום קבוע עם שלושה מתנחלים תורנים - חוץ מהחיילים.

מחסום תרפ"ט – פעילי השלום שם, ושוטרים של TIF .. אנחנו עולות למעלה. 

תל רומיידה –  הזוועה  עוד חוזרת על עצמה - הילדים נבדקים  בדרך לבית הספר, הם כבר באים מוכנים כשהריץ' רץ' של הילקוט פתוח והוא  צמוד לבטן. מכל הנערים היותר גדולים מבקשים להרים את החולצות ולעשות את סיבוב המעיל של קסטרו – חיל אחד מנסה "לשחק" אותה  "עבד כי ימלוך" ולהשליט סדר במיוחד על אישה פלסטינית גאה שהעזה ללכת מצד אחד של הגדר ולא מהצד שני. אבל הוא התעשת והמשיך במהירות לבדוק את כל האחרים.
בשעה תשע ורבע – כבר לא היה את מי לבדוק. 

ושוב עולה וחוזרת השאלה – לאן נוליך את הבושה – ולמה כבר הסתגלנו.......