דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 7.8.08, בוקר

צופות: 
מירה ועפרה
07/08/2008
|
בוקר

6:00 – סנסנה
במחסום מעט אנשים שעוברים יחסית מהר. עדיין מגיעים פועלם והם נכנסים ועוברים מיד עם הגיעם. הפלסטינים מספרים על חדר שיקוף בו עוברים כל הפועלים בימי שישי. הם מספרים ששמעו שמדובר במכשיר שאינו בריא. לקראת לכתנו מגיע האוטובוס הראשון של ביקורי המשפחות.
בסביבות 8:45 כשנעבור במחסום בדרכנו חזרה, האוטובוסים בצד הישראלי כבר לא יהיו בחניה.


כביש 60
אין שינויים משמעותיים בחסימות הכבישים. כמה חסימות פתוחות, אך אין שום דבר חדש.
בסמוך לדורה אל פאוור אנשים ממלאים בקבוקי מיםinfo-icon ומעמיסים על החמור.
נהג מונית שוטף את רכבו בסמוך לבור מים. כמה ילדים עוזרים לו – שופכים מים על האוטו ומשפשפים בעזרת מטאטא את האבק.
צומת הכבשים – מעבר הולכי הרגל, השער האפור הקטן סגור וכמה גדרות תיל קושרות אותו כך שלא ניתן לעבור. גם ההולכים ברגל הולכים מסביב. גבר מבוגר רוכב על חמור.


7:00 – חברון
בשטח החקלאי שבין קרית ארבע לחברון, איפה שהוקם האוהל ע"י הנערים לפני כמה שבועות, הוקם אוהל נוסף. בסוכה שבין קרית ארבע לחברון, ליד שכונת האבות, גברים מפללים תפילת שחרית.
בתחנת האוטובוס המאולתרת שבסמוך לבית המריבה שלושה ילדים, בגילאים 6-7 בערך, עומדים וממתינים לטרמפ לבדם.
בנקודה 408 ג'יפ צבאי. החיילים בתוך הרכב.
בכניסה לתל רומיידה עוצרים אותנו החיילים בטענה שאסור לנו לעלות. בדיוק מגיעה ניידת משטרה. אחרי דין ודברים עם השוטרים, לאחר שלקחו את תעודותינו ובדקו אותן, הם מאשרים לנו לעלות. אז נזכר החייל שוב שאסור לנו לעלות. החיילים מסרבים להזדהות. לצערי, בדיוק ברגעים חשובים אלה המצלמה שלי מחליטה לא לעבוד ולכן אין לי תיעוד של מה שקרה מפה.
התנהגותם מאוד תוקפנית ולא נעימה. הן כלפינו והן כלפי הפלסטינים. הם לא קוראים לעוברים ושבים שיעצרו ויבואו להראות תעודה אלא הם משמיעים קולות, זמזומים, צפצופים ועושים תנועות מינימליסטיות עם הידיים.
אנחנו נותנות להם כמה דקות לבדוק, אך כשנראה שהם אינם מבררים את העניין בקשר אלינו במכשיר הקשר, אנחנו מתחילות לעלות בגבעה. החיילים של גולני בתחתית הגבעה נראים כועסים. הם צועקים לחיילי מג"ב שיעצרו אותנו.
בעמדת מג"ב מבררים שוב האם מותר לשמאלניות לעלות. שיחה קצרה עם החיילים ותוך כמה דקות אנחנו מקבלות אישור.
בשביל הפרנציפ אנחנו עולות עד לבסיס הצבאי שבסמוך לשער האפור ומתכוונות להתחיל לרדת . אני מבקשת לראות את המ"פ. ממתינה. חייל הנמצא בעמדה שבכניסה לבסיס דורש ממני לעמוד פה ולא שם ושם ולא פה. בעודי ממתינה נזרקת עלי ביצה מאחת הקומות של הבניין. הביצה פוגעת בי אך מתנפצת על הריצפה. יוצא קצין בדרגת סגן. ניגש אלי. אני מציגה את עצמי ומבקשת שיאמר לחייליו שמותר לנו לעלות כשאנחנו מציגות תעודות כחולות. בשיחה הקצרה מסתבר לי שגם הוא לא מודע למה מותר ומה אסור. אני מבקשת שיציג את עצמו. הוא משתומם. אח"כ  אומר את שמו בהיסוס. נגד בדרגת רס"ל אומר לו שישתוק והוא משתתק. משהו בסגנון – למה אתה פראייר להגיד מה השם שלך.
אני מבקשת שיעלה איתי לבניין לראות מי זרק עלי את הביצה. מצביעה על החייל שלו שהיה עד לאירוע. הוא מסרב. אסור לו לטענתו להיכנס לבתים בלי צו. אני מסבירה שזו חובתו לשמור על הסדר, והרגע הופר הסדר. אולם הוא בשלו. נראה שמפחד. אנחנו עוזבות את המקום. (יש בידי שמו של הקצין)
ביציאה מחברון אנחנו עוצרות במתפרת הנעליים - ספק חנות - של באסם. הוא מספר שהמתנחלים התחילו להשליך את שקיות האשפה שלהם בכניסה למסגד הסמוך לבית המריבה.
עקב חוסר הזמן אנחנו לא עוצרות לראות אבל נעשה זאת בשבוע הבא.