דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 4.9.08, בוקר

צופות: 
ציפי, נעמה ועפרה
04/09/2008
|
בוקר

6:45 – מעבר סנסנה (מיתר)
החניה בצד הפלסטיני עמוסה אך המחסום כמעט ריק. שני אוטובוסים של משפחות כבר הגיעו למחסום והאנשים עומדים ומחכים לבדיקה. עפ הגיענו אנו רואות אישה מבוגרת בכיסא גלגלים ממתינה סמוך לאחד השערים. אחרי מספר דקות מגיע שלומי (מפקד המחסום) ומעביר אותה דרך השער המיוחד לנכים. בן זוגה של האישה צועד לידם. משיחה קצרה שיש לנו עימו הוא מסביר שהפועלים היום כבר סיימו לעבור. בעקבות הצום יש בערך 200 איש פחות במחסום בבוקר. משפחות האיסירים – עוברים בין 150-250 איש בכל ביקור. בדרך כלל הבדיקה אורכת 45 דקות.

7:00 – כביש 60
עבודות הסלילה, כפי שכבר דווח, הסתיימו, ואני תוהה לעצמי אם ערמות העפר והשאריות מהכבישים שגורדו יישארו בשטח כמזכרת מהכביש הישן.
החסימות במקומן ובניגוד לפרסומים של הימים האחרונים על הסרת 10 חסימות בדרום הר חברון לא ראינו שום שינוי בשטח. מה שהיה פתוח (כמה חסימות שהוסרו לפני כמה חודשים) עדיין פתוח אבל מרבית דרכי הגישה אל כביש 60 ואל הכפרים חסומות. מי ממציא את הידיעות הללו ועל סמך מה?
עבדה - בצד הדרך, עומדת סופה. הדלתות פתוחות והחיילים חצי בפנים חצי בחוץ. (גם בדרכנו חזרה הרכב עדיין שם.)
בצומת דורה - אל פאוור עובדים בשדות. הירקות הבשילו ואפשר לקטוף את החסה, הכרוב ועוד...
עם כניסתנו לקרית ארבע אנחנו מבחינות בשני בניינים בבנייה הסמוכים לאולם מפעל הפיס. שלבי בנייה אחרונים. נראים כמו בתי דירות גדולים שיוכלו לאכלס כמה עשרות משפחות.

7:30 – חברון
גבעת החרסינה – שום דבר לא השתנה. המקום מזוהם ומטונף. ילדים עוברים על פנינו בדרכם לבית הספר. אנחנו עומדות במקום כמה דקות, מסבירות לנעמה על הנקודה ואז יוצא חייל בלבוש מרושל, נראה שנפל מהמיטה או משהו, ומבקש לדעת מה מעשינו פה ושנעזוב את המקום. אנחנו כמובן מסרבות ואחרי חצי דיון חצי התעלמות שלנו של כמה דקות הוא עוזב את המקום.
במחסום בית המרקחת עוברים כמה ילדים שכנראה השכימו קום. אנחנו מסיירות קצת עם נעמה, מראות לה את הרחוב השומם ומפרטות על העבר הנוסטלגי (לפחות בזיכרונם של אחרים) בו הרחוב היה עמוס הולכי רגל וקונים.
תל רומאיידה – החיילים סידרו כמה גדרות ברזל על מנת להסדיר את תנועת הולכי הרגל. הגדרות הונחו במעלה הרחוב כך שהילדים שמגיעים צריכים כולם להיעמד מאחורי הגדרות עד לתורם בבדיקה. בשעה זו כבר מתחילים ילדים לצעוד לבית הספר. עם הגיענו מגיעה קבוצה של 5 חיילים הנעמדים במקום בנוסף ל 2 חיילים ושוטר מג"ב שכבר היו בנקודה. 8 חיילים עסוקים כעת בבדיקה של ילקוטים של ילדים שנראים בגילאים 5-15.
עשרות ילדים עוברים בנקודה בדרכם לבית הספר וכולם, טרם יתחילו את לימודיהם הרשמיים, עוברים סידרת חינוך אצל החיילים המלמדים אותם מהו מקומו של ערבי.
מתסכל מאוד לעמוד פה. החיילים מסדרים את הילדים בתור, מי שלא עומד כמו שצריך חוזר אחורה לקו שסומן על הכביש, מי שלא נעמד מאחורי הגדר לשביעות רצונו של החייל לא ייבדק. כל ילקוט נפתח. היחס הוא משפיל ומזלזל. נורא. גם נער שמגיע יושב בכיסא גלגלים נבדק, נער אחר המוביל אותו פותח את הילקוטים לבדיקה. ולמרות שבנקודה ישנם 8 חיילים התור רק מתארך. רק חייל אחד או שניים עסוקים באמת בבדיקה של הילדים. השאר מצחקקים, מדברים, מחליפים חוויות ובין לבין כמובן מסדרים את הילדים בתור, ותמיד, תמיד מאחורי הקו.
ואני חושבת לעצמי, איזה מזל שהחיילים האלה עברו כמה חודשים טירונות ואח"כ אימון ואימון מתקדם, ואיזה מזל שהצבא השקיע כל כך הרבה מאמץ בהכשרתם וכל זאת בשביל שיוכלו להתעמר בילדים בני 5. שהרי מדובר בילדים כל כך מסוכנים.
בנסיבות האלה אפילו עלייתנו לשכונה כמעט שאינה זוכה להתנגדות. שוטר מג"ב מנסה לשאול לאן אנחנו הולכות. אנחנו, תוך כדי צעידה עונות שאנחנו עולות למעלה. אחרי דקה של ניסיון להבין הוא עוזב אותנו. המשימה של בדיקת הילדים חשובה מבכדי שיוכל לתת לנו תשומת לב.
בירידה לכיוון מחסום תרפ"ט ציורים חדשים על החומה לצד הכביש. גולני הוסיפו את העץ, מקור הגאווה היחידתי וגם ילדי המתנחלים הוסיפו כמה כתובות וציורים חדשים. האם זו הייתה כוונתו של המח"ט כאשר דיבר על שיפור פני המקום?
 50 מטרים ממחסום תל רומאיידה, במורד השביל - מחסום תרפ"ט. גם פה עוברים עשרות ילדים. כולם עוברים דרך מכונת השיקוף. התיקים אינם נפתחים והילדים עוברים כמעט בריצה. רק נערים שנראים מעט יותר מבוגרים נבדקים. 
החיילים הגאים הניפו שני דגלי ישראל, הוסיפו למקום את סמל היחידה – העץ - תלו ציליה ונראה שמישהו אף התחיל בעבודות צביעה אבל נשבר במהלכן וטרם סיים. לקראת 8:30 זרם הילדים נפסק ואנחנו עוזבות את המקום.
בחור אנגלי, מתנדב (אך אינו שייך לשום ארגון) הנשוי לפלסטינית בת המקום עומד בסמוך למחסום. הוא מספר על כך שאתמול ביקשו החיילים מהילדים, שחזרו בתום יום הלימודים, תעודות לידה. בלעדיהן אי אפשר לעבור במחסום, הם טענו.
מערת המכפלה – אין מעוכביםinfo-icon בשני המחסומים וכיוון שעדיין מדובר בשעת בוקר תנועת האנשים דלילה והחנויות סגורות.
ביציאה מחברון משאית. מעמיסה בטודנות? פורקת בטונדות? לא ברור. נצטרך לחכות לשבוע הבא בכדי לדעת.
אנחנו מתרשמות מהשילוט המפורט והצבעוני המכוון לשכונת "גיבורי חברון".
רצינו לברר את עניין השטח בין קרית ארבע לחברון עם מקורותינו, שכן נראה שמהומת עולם התרחשה שם והאוהלים נעלמו, אבל עדיין מוקדם מדי ואין עם מי לדבר.
בשער היציאה מחברון עומדים 4 טנדרים וכמה עשרות שוטרי יס"מ. אין לנו זמן לחכות לראות מה קורה (וגם לא חשק. בדיקת הילדים הוציאה, לפחות לי, את כל האנרגיות)