בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 19.10.08, אחה"צ

צופות: 
חנה א., יהודית ב., גלית ג. וטל ה. (מדווחות)
19/10/2008
|
אחה"צ

 

 


14:55 זיתא -
בעבר הפנימי של הכניסה לשעבר - החסומה גלי אבנים, עפר וזרוע ברזל,  חיילים "מראיינים" נהג ליד הטרנזיט שלו.

15:00 בצומת תפוח/זעתרה ריק ושקט.


מול הכניסה לכפר ביתא, שני ג'יפי משטרה אורבים בצד הדרך.


מחסום חווארה 15:15

3 עמדות בידוק פעילות, משאית שיקוף פעילה

משעה 15:30 כבר נוכחות כלבניות וכלבם "שאפט".

נציג מת"קinfo-icon - עאסם, מפקד מחסום - ?

אצל המ"צית דינה (השקטה יחסית מאז זימרנו נפלאותיה) נבדק פלסטיני ונאלץ לשפוך את חפציו אחד אחד על הבטון המאובק של רצפת המעבר כדי להוכיח את חפותו.

התור הצדדי המיוחד לנשים ילדים וקשישים ארוך ואטי. גברים בתורות מדווחים על המתנה של חצי שעה עד שעה. בהגיענו הצינוק ריק.

החייל בתור בדיקת הרכבים הנכנסים לעיר מכוון את נשקו הבולבוסי הקטום לעבר חזה וראש הנהגים, ואם צריך, גם לעכוזם כשהם פונים לפתוח את תא המטען. הוא נצמד אליהם לטווח אפס, וזו לא מטפורה.

 תור הרכבים הנכנסים עמוס מתמיד, כולם נבדקים מבחוץ ומבפנים כולל רכבי ארגונים בינ"ל ואמבולנסים (לא בחירום). מחזירים הרבה רכבים לאחור, כ- 20%, 1 מכל 5 שמבקשים להיכנס לעיר שכם המסוגרת. נראה שהסיבה לכך היא שליטתם המוגבלת של החיילים במדיניות ההיתרים שכן כשהמת"ק מגיע אין עיכובים. מספר הרכבים הממתינים גבוה יחסית (מעל 10 בחלק מהזמן) וזה גורם לבלאגן ביציאה ובכניסה לחניה.

17:45  המחסום כמעט ריק, תור בדיקה אחד פעיל

הקולות שנשמעים מהתור הן בעיקר של המ"ציות ושל חייל ממושקף 1 שעומד לידן. נביחות, נהמות, איך שלא נקרא לקולות הבוקעים מגרונן. גירוש העומדים בסככה לאחר הבדיקה, משחק עם מצית של אחד העוברים - עולם "הבידוק" כמנהגו נוהג, רק קצת יותר בשקט.

דגל 'גבעתי' סגול מונף על העמדה באמצע הכביש - המחסום בידינו!!

מחסום בית פוריק  מ-16:40

משקיפות: חנה א., טל ה. (מדווחת)

 

על פספוסים (פ' רפה, פתוחה), שקרים ודובר צה"ל

בהגיענו למחסום, את פנינו מקבל אב מודאג ורהוט (עברית שוטפת, בעל אישורי כניסה לרוב, בעל מפעל, בעל ידע וניסיון וקשרים). הוא מסביר לנו את פיסת המציאות ההזויה הבאה: ארבעה זאטוטים (להלן פספוסים) בני 7-8 מוחזקים כמעוכבים בתוך מכלאת המעוכבים של המחסום, אין לו הרשות להתקרב אליהם, הם נתפסו על ידי חיילים בג'יפ כנראה, כאשר עסקו בעזרה למסיק הזיתים של שכניהם בכפר בית פוריכ. כלואים כבר שעה, ראש מועצת הכפר בתמונה, כל העולם בתמונה אבל יוק - דבר לא זז.

אנו מטלפנות למוקד ה"הומניטרי" של הצבא שם מבטיחים לבדוק. לאחר 10 דקות, ניסיון חוזר אבל המוקדן אתו דברנו (תומר) הלך. מסבירות למוקדן החדש (גלעד) את המצב במקום, הוא מבטיח לברר.

במקביל אנו מדווחות לחברתנו נעה בעורף שמבטיחה להתקשר לזהראן מהמת"ק. שבינתיים, מסתבר, דברו אתו כבר גם אנשים מהכפר הנמצאים בקשר עמו.

חולף זמן. בינתיים - עם או בלי קשר למדווח למעלה - הצטברות של לפחות 100 הולכי-רגל בצד הפנימי של המחסום, ושיירת מכוניות המשתרכת כמעט עד העיר - כולם ממתינים לבידוק המיוחל.

את מפלס המתח הגואה ממש ניתן למשש באוויר.

בחזית הזאטוטים: לא קורה דבר. אנו מתקשרות לרעיה שיוצרת קשר עם העיתונאי ניר יהב שמתקשר אלינו ומקבל מאתנו את המידע לעיל. מתקשרות שוב למוקד ה"הומניטרי" של הצבא. הפעם במקום תשובה שומעות אוזנינו מוזיקה מוקלטת עליזה.

מההתקהלות בצד הפנימי של המחסום נשמעות זעקות חוסר סבלנות. בתגובה, מופעל צופר מחריש אוזניים מרום מגדל השמירה/ירי על הגבעה. דקות ארוכות. צליל מבהיל שבהחלט ניתן לצרפו לרשימה היצירתית של אמצעי ההגנה על קיומה של מדינתנו השברירית.

החזית הטלפונית: גלעד המוקדן מגיב לעוד צלצול שלנו באלה המלים: "העיכוב הוא מסיבות ביטחונית. כרגע בודקים אותם. אני מודע לגילם הרך. אם הייתי חושב שזה לא מוצדק לעכבם, הייתי פועל לשחררם."

 

17:40 לקהילת המעוכבים הקטנה מצורף בחור צעיר ועצבני לחינוך מחדש איך מתנהגים בתור של מאה שכנים שרוצים הביתה (הכפר בית פוריכ, מן העבר השני של הכביש האסור לפלסטינים המוביל לאלון מורה ולאיתמר) אחרי ששהו בעיר בענייניהם.

התפתחות בחזית הצעירה: מפקד המחסום מתיר לאבא שדיבר אתנו להיכנס למכלאה ולשבת עם הילדים.

זאת כשעתיים מתחילת עיכובם.

נעה מבשרת לנו בטלפון שזהראן מהמת"ק בדרך למחסום. בעוד היא מדברת, אנו חוזות במו עינינו את האבא צועד קוממיות מן המכלאה ואחריו כמו ארבעה ברווזונים קטנים, מצטנפים מקור (החיילים לא הרשו להביא להם בגדים חמים) אבל נראים גאים לאללה - ארבעת הילדים. משוחררים.
 

18:00 חוזרות לחווארה להצטרף לחברותינו למשמרת, ועוזבות תוך זמן קצר בלית עניינים מיוחדים אחרים.

אפילוג: ניר יהב, העיתונאי ששוחח אתנו "בזמן אמת" פנה לדובר צה"ל וקיבל את התגובה הבאה:

"מדובר בשלושה נערים אשר יידו אבנים לעבר רכבים ישראלים אשר נסעו על כביש סמוך לבית פוריק. הנ"ל הוחזקו במחסום עד להגעת משטרת ישראל- אז הועברו לטיפול המשטרה".

אני חוזרת על מה שראו עיניי במחסום בית פוריכ: ארבעה ילדים בני 7 ו-8 הובאו על ידי חיילים למחסום והוחזקו במכלאה לבדם שעתיים. אז שוחררו הביתה. לא נערים. לא משטרה ולא שום טיפול.

בני 7-8. (לדעתי, נראים אפילו קטנים יותר)