אל נשאש, בית לחם, מת"ק עציון, יום ד' 10.9.08, בוקר
מעבר רחל : בכניסה – הפלשתינים זורמים לדלפקים בקצב איטי ביותר. לפעמים החיילים מחכים לאנשים שיבואו אליהם. לפי דברי הפלשתינאיים התור מעבר לחומה ארוך ביותר . בחדר הפנימי כנראה שאין אנשים רבים לבדיקה ( אין משם קולות) . כיוון שלא ניתן לנו לעבור לצד השני אנחנו יכולים רק להעריך שמכניסים את האנשים בקצב איטי ביותר . התוצאה היא שאנשים מתחילים יום עבודה בעצבנות ועייפות יתרים , מה עוד שהם משכימים קום כעת בתקופת הרמאדאן.
אולי כדאי ורצוי למצוא דרך לעתונות שתוציא את הענין לאור. לנו אין מה לעשות בנדון.
אל-נשאש: פגשנו מישהו שתואם אתו מראש. לקחנו ממנו מסמכים וכסף להעברה לטיפול של עו"ד בענייני דוחות משטרה. היום היה לנו מקרה נוסף, דומה. נבי יונס : פנה אלינו תושב פלשתינאי בשם שכנו ובידו טופס שנשלח לשכן . בטופס יש זימון למשפט בחודש פברואר 2009. כמו-כן כתוב בטופס שמצורף דו"ח המסביר את הסיבה למשפט. על- פי דברי האיש במעטפה לא היה הטופס הנוסף ועיקר הבעייה – הנמען הוא ילד בן 14, בנו של השכן. הפנינו אותו לשוטר במת"ק בתקווה שהם יעשו את מלאכתם ואם לא יצלח בידם יחזרו אלינו. בהתייעצות שנייה עם חיה יכלנו אולי להפנות את המכתב לאחת מחברותינו הנוכחת בבתי המשפט. מת"ק
עציון: האולם כרגיל מלא. השעה 09:00 ומספר האנשים שטופלו עד עכשו הוא 20. לקחנו שמות וטלפונים של מספר אנשים כדי לבדוק בסוף יום הקבלה כמה אנשים התקבלו. אמנם עכשו המספרים הם מתוך סרט רץ (כמו בקופת-חולים) אבל בסופו של יום אלה שלא התקבלו מתחילים ביום אחר מהתחלה . יום אחר הוא כעבור שבוע עפ"י הימים שנקבעו לאיזורים השונים. אז נוסף לבעיית מספר המכונות לכרטיסים מגטיים יש בעיה של קבלת קהל. אין בפי מילים לתאר את תחושת ההזדהות שלי עם כעסם ועלבונם של האנשים. אני לא מאמינה שלא יכולה להימצא דרך פשוטה להנהגת תור סביר אלא אם-כן יש כאן כוונת מכוון – להמאיס לאנשים את חייהם. לגרום להם להגר או לפחות להישאר כלואים במקומותיהם.