חמרה, תיאסיר, יום ג' 7.10.08, אחה"צ

צופות: 
דפנה ב', יפעת ד' (מדווחת)
07/10/2008
|
אחה"צ

 "היו הרחמים בעולם" 12:57 הכניסה הראשונה לכפר מרדא (מערבה על כביש 5) פתוחה.
בכניסה השנייה יש ג'יפ צבאי.
הכניסה לזיתא חסומה וגם השער סגור.

13:16מחסום מעלה אפרים: בעודנו מחנות את האוטו מתקרב אחד החיילים ומודיע: "אף ערבי לא יעבור עד שאתן הולכות מפה". במחסום, משני עבריו, עומדים אזרחים-מתנחלים צעירים בתוך עמדות החיילים ממש ומשוחחים איתם (כך במשך כל זמן שהותנו). החיילים מפסיקים לבדוק רכבים פלסטינים. לאחר התייעצות החלטנו להישאר ועמדנו במרחק 50 מטר מהמחסום. עדויות הנהגים מוכיחות כי גם כשאיננו באות מעכבים אותם החיילים לשעות ארוכות במחסומי הבקעה. חששנו שאם נעזוב ימשיכו החיילים להשתמש בכלי הזה ולא נוכל לקיים משמרות. בצד המחסום עומד בחור שמעוכב על ידי החיילים מזה חצי שעה. אלו טוענים שיש בעיה ברישיונות שלו ושצריך לקרוא למשטרה. לאט לאט מתאספות עוד מכוניות ולא נותנים להן לעבור.החיילים שולחים את המתנחלים לגרש אותנו. מכוניות ישראליות חולפות על פני הפלסטיניות בנסיעה מהירה. לאחר כ- 25 דקות מקבלים החיילים הוראה בקשר לעכב אותנו במכלאה ולקחת לנו את הטלפונים, אבל להמשיך בבידוק. הם אינם עושים כן. מספר בחורים צעירים מגיעים למחסום בדרכם חזרה מן העבודה. גם אותם מסרבים החיילים לבדוק. הם מספרים לנו שבשעות הבוקר המוקדמות הם מתעכבים במחסום זה כשעתיים שלוש. הם מגיעים לפנות בוקר כדי לתפוס מקום בתור. בשעה 13:50 מגיע שוטר לבדוק את הבחור שעוכב ונותן לו להמשיך בדרכו. בשעה 13:55 יש תור של שלוש מכוניות מן העבר האחד, שמונה מן העבר השני, וחמישה אנשים. במשך ארבעים דקות לא העבירו אף רכב פלסטיני. החיילים מחדשים את הבדיקה לאחר שקיבלו שוב הוראה בקשר לעשות כן. עזבנו בשעה 14:00. 

14:15מחסום חמרה: תורים ארוכים משני עברי המחסום. כשהנהגים מגיעים כבר לאזור הבדיקה נוזף בהם החייל, "יאללה מהר אתה לא רואה שהחברים שלך מחכים!". אחרים צועקים בגסות לעבר התור השני. "אירפע אל בלוזה!" (תרים את החולצה) "אתה לא מבין?!", "אירג'ע לַוַּורַה" (חזור לאחור), "לך מפה" ועוד. החיילים מורים כעת לנוסעים בכל אוטו לרדת לשם בדיקה, גם לנוסעים לכיוון שכם. מכונית מגיעה לבדיקה. מן הצד הפנימי של הזגוגית הציב הנהג דגלון פלסטין קטן מפלסטיק. החייל הבודק תופס את הדגל בגסות ומשליך אותו בלי אומר אל המושב שליד הנהג. בתגובה לשאלה הוא אומר שאין זו הוראה מגבוה אלא החלטה אישית שלו, אבל ממילא אין בכוונתו לענות לנו כי אנחנו לא יהודיות.החיילים מעכבים איש מן העוברים כי הם חושבים שהתעודה שלו מוזרה. הם בוחנים אותו על הפרטים כשמבט מבודח על פניהם. אח"כ שמים אותו במכלאה. נהג המונית איתה הגיע מודיע לו שלא יחכה לו.

15:04מחסום מול ההתנחלות רועי. טרקטור אחד ממתין מעברו האחד של השער ושני טרקטורים מן העבר השני. מחסום זה נפתח שלוש פעמים בשבוע, פעמיים ביום, למספר דקות. לעולם לא מגיעים החיילים בזמן. השער אמור להיפתח בשעה 15:00. בשעה 15:30 עדיין אין סימן לחיילים. בשעה 15:45 מגיע ג'יפ מספר 669403 ממנו יורדים 4 חיילים. הם ניגשים מייד אלינו לומר שזה שטח צבאי ועלינו להסתלק. יש כאן אימונים ואנחנו עלולות להיפגע. "ומה על האנשים האחרים כאן?" שואלת דפנה. הם מודים שזה לא בדיוק שטח אש, אבל מסרבים לבדוק את המכוניות עד שנתרחק מידידינו הממתינים. "תעאלו" צועק החייל לא.ס הקשיש ואשתו, הממתינים כאן כבכל שבוע.

16:00מחסום תיאסיר: בהגיענו מתקרב מפקד המחסום ומנסה לגרש אותנו. הוא מורה לחיילים להפסיק את הבידוק. לאחר רבע שעה יש 5 מכוניות מכיוון אחד, 4 מן הכיוון השני ו-3 הולכות רגל בסככה. החיילים מקבלים הוראה להמשיך בבידוק אך ממשיכים לבדוק רק מכוניות. רק כשהם רואים מפקד שלהם מתקרב, חמש דקות מאוחר יותר, הם ממשיכים בבידוק. אנו מיידעות את אותו מפקד על ההתנהלות. הוא מטיל ספק בדברינו. אנו מציעות שישאל את אחת מן הולכות הרגל שרק עכשיו העבירו, והוא בתגובה "אני לא שואל אותם". החיילים מורים לנהגים להרים את החולצה על מנת שירשו להם לעבור. את המכוניות הם בודקים על ידי כך שמצביעים על חלקים שונים ברכב והנהג מייד מוציא, פותח, מרים. בתום הבדיקה הם משאירים את הדלתות פתוחות, הנהגים רצים מסביב לסגור. ידידנו, אחד מן הנהגים העוברים במקום באופן קבוע, מתקשר לומר שבבוקר היה חייל שעיכב במיוחד, זרק לאנשים בגדים על הרצפה.

17:03מחסום חמרה;  12 מכוניות מחכות לנסוע מערבה לכיוון שכם ו-11 מן הכיוון ההפוך. הראשונים בתור מעידים על המתנה של שעה וחצי. ושוב קריאות גסות- "תעאל נו!" יאללה מהר" "אירג'ע לוורה"בניגוד לקריאות, החיילים עצמם אינם ממהרים בבדיקה. מגיע אוטובוס מלא בצעירים ששבו מעבודה בהתנחלות, 60 איש. החיילים מורים להם לעמוד בשורות, דוחפים כדי להראות להם את מקומם הראוי. מתחילים לבדוק תעודות ואז נמאס להם. הם שמים לאחד מהם את שאר התעודות בידו שיחלק. 
 
17:54מחסום מעלה אפרים: חושך עכשיו. מאחורי הפילבוקס מבחינה דפנה בשלוש דמויות יושבות צמודות. על פי התנוחה אנו מסיקות שהם אזוקים. בהתקרבנו אנו שומעות צעקות ומבחינות גם בניידת משטרה במקום. יש הרבה יותר אנשים שם. 14 בחורים צעירים כולם עם אזיקונים. לפני שהם מבחינים בנו, אני רואה את אחד החיילים מוריד את אחד הצעירים שהביא מכיוון הניידת לכריעה, דוחף את הרובה לפניו, צועק עליו. החיילים מנסים למנוע מאיתנו להתקרב ולצלם, מנסים להתלונן אצל השוטר - ללא הצלחה. החיילים טוענים שתפסו את הצעירים מנסים לעקוף את המחסום והביאו אותם לפני שעה. את המשטרה הזמינו שתיתן להם קנס על זה שהיו יותר מדי אנשים באוטו. למה הם אזוקים? "כי מה אני צריך שיסתובבו לי פה חופשיים במחסום?!" אכן. מושיבים אותם בשורה עם הגב למחסום. מדי פעם משתיק החייל את האזוקים בצעקות "אוסקוט". קר מאוד וניכר בחלק מן הצעירים הלבושים בחולצות דקות כי הם סובלים. החיילים ממנים אחראי מבין האזוקים - ידיו חופשיות והוא מותר לו לשחרר אחד בכל פעם שיילך להשתין או יעשן סיגריה, הוא גם משקה אותם במים. את אחד האזוקים שמרגיז את החיילים מושיבים בתוך עמדת חיילים מבטון עם הגב לשאר. כל העת חולפות מכוניות ישראליות, אוטובוסים, אנשים מן ההתנחלויות הסמוכות שבאים לחפש הסעה. איש אינו מעיף מבט לעבר השבויים.

מפקד המחסום מקבל הוראה בקשר לשחרר אותם ברבע לשמונה, אך אומר- "מה זה החמ"ל לא מחליט, אני מחליט מתי לשחרר אותם". בשעה רבע לשמונה מתחילים החיילים לשחרר את הבחורים אט אט. אחד הטלפונים הניידים של הבחורים נעלם ואין מוצאים אותו. עזבנו. לאחר חצי שעה התקשר אחד הבחורים לומר שרק עכשיו השתחררו כולם.