בית פוריכ, חווארה, יום ש' 20.9.08, בוקר

צופות: 
נתניה ג. וחנה ב. (מדווחת)
20/09/2008
|
בוקר

מוקדם בבוקר הגיע טלפון על אירוע קשה בעסירה א-קיבליה. נער ב-15 נורה ונהרג כאשר נטען כי היה מעורב בניסיון להשליך בקבוק תבערה. זהותו של הנער לא הייתה ידועה וגם גילו ומקום מגוריו. הבהרנו כי במידה ונדרשת פעילות מצדנו נסטה ממסלולנו ונעשה ככל הנדרש.
כאשר הגענו לחווארה, ראינו כבר מן הכיכר כי במקום עומד אמבולנס של הסהר האדום ומסביבו חיילים רבים ואלונקה מכוסה בבד לבן. עד שהצלחנו להגיע למקום כבר עזב האמבולנס אך העוברים ושבים סיפרו בהתרגשות  כי זהו הנער שנחשד בזריקת בקבוק תבערה.
 
10:45 חווארה: 
המעבר כמעט ריק מכל כיווניו. המעבר הממוצע של רכב או הולכי רגל דרש רק כ-10 דקות. תנועה מאד ערה של מכוניות עם לוחיות ישראליות בדרכן לשכם - שכולן עברו ללא בעיות. לעומת זאת לטנדר עם לוחית זיהוי פלסטינית לא אושרה כניסה לשכם - לאלוהיי הכיבוש בודאי יש הסבר סביר לאבסורד הזה!
הופיעה מכונית משטרה כחולה - והפעם לשם שינוי לא על מנת להרחיק את "המפריעות לחיילים".
שתי מכוניות ישראליות נדרשו להציג לשוטר תעודת זהות ורישיון רכב, ומיד הורשו להמשיך לשכם. אנחנו שלא ידענו במה דברים אמורים רשמנו לעצמנו את מספר המכונית המשטרתית. השוטר/נהג שהבחין בכך יצא מן המכונית בכעס וניגש אלינו לשאול מה אנחנו עושות כאן ולמה רשמנו את מספר המכונית שלו - כנראה מאותם סודות כמוסים השוררים במחסומים שבהם עוברים מאות אנשים מדי יום ורואים את כל הנעשה. ענינו כי אנחנו מתעדות את מה שרואות עינינו ושאלנו האם עברנו עבירה כל שהיא. השאלה הבאה הייתה "מי מרשה לכן להיות כאן?" קצת נדהמנו וענינו כי "האם אנחנו לא בשטח המאוכלס ע"י מתנחלים לכל אורכו ורוחבו, והם מסתובבים כאן אפילו היום בשבת בכל פינה". ועכשיו  "בבקשה תעודת זהות". מיד הצגנו את התעודה "אהה אתם לא מתנחלות" "לא, אנחנו ירושלמיות" "אז תשימי כובע על הראש כנגד השמש, חם פה". נפרדנו ללא שלום.
שוב ובפעם המי יודע כמה חשוב לציין את ההתנהגות הבוטה והגסה של חיילות המשטרה הצבאית.
 
בית פוריכ: אין מה לדווח - המחסום ריק ואין כמעט שום תנועה.
 
חזרנו לירושלים בשעה 13:30.