ענאתא, יום ו' 26.9.08, בוקר

יום שישי רביעי של
רמדאן

9:40 – גם השבוע נוכחת יחידת
יס"מ (כנראה). כשבעה מהם עומדים בצידו הדרומי של הכביש, על יד שני ג'יפים של המשטרה
(סמוך לגדר הדרומית), פניהם מכוסות למחצה, וכלי הנשק טעונים ומכוונים כלפי מעלה.
בנוסף אליהם, במחסום נוכחים עוד כעשרים אנשי כוחות הביטחון – חיילים, חיילי מג"ב,
ושני מאבטחים. יש תנועה ערה של רכבים, יותר מאשר בשבוע שעבר בשעה הזאת. בשטח הפתוח
שמעבר לגדר הצפונית של המחסום מחכה קבוצה של גברים. בתחילת המשמרת חשבנו שמדובר
בקבוצה של גברים שלא הורשו לעבור, וממתינים בכל זאת לראות האם יוכלו לנסות שוב
מאוחר יותר. במהלכה הבנו שמדובר בשיטה, כפי שהסביר הקצין, למנוע התקהלות. כל הגברים
שלא הורשו לעבור נשלחו לאותו אזור, כאשר תעודותיהם נלקחו מהם. רק אחרי 12:30 הם
הועלו על אוטובוס, וכנראה נלקחו לחיזמה. כך במשך שלוש שעות כל הגברים שלא עמדו
במגבלת הגיל, וכן היו ללא האישורים המתאימים, הורדו מהאוטובוסים ונשלחו לאותו אזור
פתוח – סה"כ כ-50 גברים.

הבדיקות לכל אורך המשמרת
קפדניות מאוד. בעזרת מחסומי משטרה יצרו מעבר הולכי רגל נפרד ל"כחולים". נראה
שהבדיקות והכנסת האנשים היא על פי ההנחיות. היו מקרים בודדים שבהם הורשו להיכנס גם
מי שלא "התאימו" לכל הקריטריונים.

בסביבות השעה 10:30 גוברת
התקהלות של תושבים בסמוך למחסום, לפני תחילת השטח המגודר, ואז נשלחים שני שוטרים
רכובים על סוסים להרחיק את האנשים לאחור. זאת למרות שלא הייתה שום התלהמות, אף סימן
לכל סוג של פעולה אלימה מצד התושבים. כנראה שגם השיטה הזאת עובדת ביעילות, ונוחה
במיוחד כי היא לא דורשת אינטראקציה ומגע עם התושבים. הסוסים צועדים, ואחר כך גם
דוהרים, והאנשים רצים בבהלה לאחור. השימוש בסוסים נעשה כפעמיים נוספות בהמשך
המשמרת.

קצת אחרי 11:00 אנחנו מבחינות
בשני נציגים של הוא"ם מדברים עם תושבים במעלה הכביש. לאחר כמה דקות הם מגיעים לאזור
בו נמצאים המעוכבים. הם מדברים אתם, ואחר כך עם הקצינים, וממשיכים להסתובב באזור,
כנראה להבין מדוע האנשים לא משוחררים, ולנסות לשנות את המצב.
 

בשעה 11:50, כשאנחנו עומדות
בצד הצפוני של הכביש, על יד הבדיקה הראשונה של הולכי הרגל, אנחנו מבחינות בגבר
פלסטיני, עם הגב אלינו, ברכיו על האדמה וידיו תלויות על הגדר שמאחורי הג'יפים
ושוטרי היס"מ שממולנו. כשאנחנו הולכות לכיוון לראות במה מדובר, לא מבינות איך לא
ראינו אותו קודם לכן, פונים אלינו שני גברים צעירים, אחד מהם גיסו של העצור. הוא
מספר שכבר כשעה הוא בתנוחה הזאת. שוטר היס"מ לא מוכן לענות לשאלותינו. אנחנו פונות
לחיילת מהמת"ק שנמצאת במקום –  היא טוענת שהוא נעצר בגלל שמצאו
עליו סכין "כזאת ארוכה" (היא מסמנת עם הידיים אורך של כ-40 ס"מ). אנחנו שואלות מדוע
הוא צריך להיות בפוזיציה הזאת, והיא אומרת שתבדוק. לאחר כמה דקות אכן מאפשרים לו
לשבת על הקרקע. אנחנו חוזרות לעמוד בצד הדרומי יותר של הכביש, ומדברות עם הגיס
וחברו, שלחוצים מאוד מן המצב.

ב-12:30 הגברים המעוכבים
מתקבצים בפינה של האזור הפתוח על יד הגדר הצפונית של המחסום. כנראה שמתחילים את
הבדיקות להעלות אותם לאוטובוס. בשלב כלשהו לוקחים גם את הגבר העצור לכיוון זה. שוב,
אנחנו מבחינות בזה מעט באיחור, והולכות מהר לכיוון אזור הבדיקה, אך מאחר והיא נעשית
מאחורי המבנה המשוריין, אנחנו הולכות מהר לצד השני, וחושבות שאנחנו רואות את העצור
מועלה על האוטובוס עם שאר הגברים, אך לא בטוחות. החיילת שסיפרה לנו קודם שהוא נעצר
בגלל שמצאו עליו סכין לא בטוחה האם הועלה על האוטובוס או שנלקח לחקירה. אחד הקצינים
אומר לנו שהוא נלקח לחקירה, אך קצין אחר אומר שהוא הועלה על האוטובוס עם שאר
הגברים. משיחת טלפון  ביום שבת בבוקר עם גיסו אנחנו לומדות שנלקח
עם כל הגברים המעוכבים לחיזמה, ושם שוחרר עם כולם.

אם הוא שוחרר כך, ללא בדיקה,
מדוע היה צורך לעצור אותו ועוד בצורה כה משפילה? מדוע היה צורך לגרום למתח עצום
לבני משפחתו?  ומה שנורא מכול הוא שבמסגרת עוולות כיבוש זהו
אפילו לא-אירוע.