מת"ק עציון: קשיים רבים לפלסטינים הזקוקים לפרנסה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נתניה גינזבורג, שלומית שטייניץ. מתרגם:  צ'רלס ק'
20/03/2023
|
בוקר
20.3.23 at Etzion DCO

בדרך למת"ק שלומית אמרה כי היא מקווה שלא יירו עלינו.  מי יירה, שאלתי – צה"ל, המתנחלים או הפלסטינים?  אפילו כאשר נסעתי לחברון לבדי, לפני שנים, ובכל מיני מצבים, מעולם לא הותקפתי.

מת"קinfo-icon עציון
כבר ממרחק לא האמנו למראה עינינו. בהתקרבנו ראינו כי לא רק מגרש החניה היה מלא עד אפס מקום, רכבים חנו גם במורד הכביש המוביל למגרש החניה. לא ראינו מראה כזה במשך עשרים שנה בהן אנו פוקדות את המקום.

פלסטינים מנועי שב"כ או מנועי משטרה הוזמנו למת"ק באמצעים שונים. מאות. באמת מאות. אנו לא מגזימות. יש שאמרו כי קיבלו הזמנה כפולה לפני מספר ימים. אחרים סיפרו כי הצבא כיבד אותם בביקור בית "מנומס" בשעת בוקר מוקדמת ומסר להם הזמנה ביד למת"ק.  ולפני שאתם שואלים למה? כי רבים מהם עבדו בישראל עד לפני מספר ימים ולפתע גילו, בהגיעם למחסומים, כי תעודות המעבר שלהם נשללו. קשה לתאר במילים ובצילומים את המצב האומלל אשר התגלה לעינינו.

אין הזדמנות טובה יותר להראות לפלסטינים כי הם כנמלים בעינינו, שאפשר פשוט לרמוס תחת רגלינו. לא מלכות נמלים, אלא פועלים. אם נזדקק לעבודה זולה ערב פסח, כבר נדע מהיכן להשיגה. אין דרך טובה מיחס כזה ערב הרמדאן, אם רוצים להבעיר את השטח. אין דרך טובה יותר להדגיש את חוסר התקווה של אדם, אשר אינו יכול לעבוד ולכלכל את משפחתו.

בהגיעם, נלקחו מהם תעודות הזהות. אמרו להם שהתעודות יבדקו וכי יסירו את הערת ה"מניעה" מחלקן.  אנשים הגיעו כבר מהשעה 6 בבוקר. כאשר עזבנו אחרי השעה 12, אף תעודה לא הוחזרה. אף לא אחת!  יותר מאוחר היינו צריכות ליצור קשר עם מישהו כדי לברר באיזו שעה באמת החזירו תעודות.  אנו רק יכולות לתאר לעצמנו את הבלגן שהתחולל במגרש החניה, שהיה כבר מלא רכבים ואנשים רטובים וקפואים אשר כבר חיכו שעות עד שהצבא סוף-סוף הופיע.

ניכר היה כי הפלסטינים למודי הניסיון, התכוננו לבאות. היו כאלה שניצלו את המצב ופתחו מטרייה מעל תא המטען של הרכב כדי למכור קפה, תה, כריכים בפיתה ומיני חטיפים.  אחד כיבד אותי ואת שלומית בקפה, אשר קיבלנו בשמחה בהיותנו קפואות ורטובות.

ירד גשם שוטף. אולם ההמתנה היה מלא עד אפס מקום ואי אפשר היה לזוז. מאות המתינו בחוץ, בגשם. רבים התפללו . האם יש אלוהים אשר ימטיר עליהם ברכות? לא שלהם ולא שלנו.  קללתם היא גם קללתנו. 

אחד סיפר שישב בכלא בתחילת 2006.  מאז לא היה מעורב בכל פעולה פלילית או טרוריסטית. נאמר לו שאם לא "ישתף פעולה" עם השלטונות הוא ימשיך לשבת בבית, שמצבו יחמיר מאוד, אך אם ישתף פעולה לא תהיה לו בעיה לקבל רשיון עבודה. הוא בן 51, אינו עובד. פנה לכל הארגונים ולא לא קיבל סיוע. פעמים רבות אנו שומעות אותו סיפור – יד רוחצת יד.  שני ילדיו לומדים בטורקיה. כאשר הם חוזרים מעכבים אותם שעות בגשר והם עוברים תשאול אודות אביהם כאמצעי לחץ.

לא יכולנו לסייע הרבה מלבד להעביר את המידע הרגיל אודות סילביה ונשותיה, ולגבי הארגונים Leap  Legal Aid for Palestine)( וסנט איב (St.  Yves).  כמה עבודה תהיה להם!  מעולם לא מסרנו פתקי מחסום ווטש כה רבים מאז שהתחלנו להגיע למת"ק.  הזהרנו אותם כי הטיפול של צוות סילביה עלול לארוך חודשים.  שוב הזהרנו אותם שלא יפנו לסתם עורך דין, לא ישראלי ולא ערבי.  מתברר כי היה עלינו גם להזהיר אותם להבחין בין הסילביה שלנו וסילביה מחברון, שהיא עורכת דין.  הרבה התלוננו כי שילמו לה סכומי עתק ולא קיבלו כל סיוע.

הלוואי שיכולתי, ביום מחורבן זה, להוציא ישראלים מבתיהם החמים, היושבים מול טלוויזיה וקפה חם ביד, כדי שיראו מה נעשה בשמם. שיראו מה עובר על פועל הרחוב, מוכר הבייגלהה, המנקה, פועל הבניין, תמורת הזכות לעבוד עבור המדינה היהודית. 

חבל שלא ידענו כמה חזרו בסוף הביתה עם "אישור הזהב" המיוחל בידיהם העניות, אסירות התודה.