בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 15.9.08, אחה"צ

צופות: 
אביגיל (אורחת), מירב א. ונור ב. - כתבה
15/09/2008
|
אחה"צ

 : 13:50 זעתרה (תפוח) – ארבעה רכבים באים ממערב. חמישה רכבים בכיוון רמאללה.

מעוכב גבר צעיר. שעה וחצי. הוא 'בינגו'. כל יום הוא מעוכב ובכל מחסום, בחווארה, בבית איבא. החיילים נותנים לו את תעודת הזהות ואומרים שהוא יכול ללכת הביתה. אבל הוא כועס, זורק את התעודה. מפקד המחסום, רב סרן, "זה בהתאם לנהלים. אלו הנהלים".

 
אוטובוס נדרש להיכנס לתוך החניון לצורך בידוק. עליו עשרה אנשים. הנהג מתלונן באוזנינו על הזמן שנגזל ממנו. על כך שהנוסעים מעדיפים לנסוע במוניות כי אותן לא עוצרים. הנוסעים נדרשים לעמוד בשורה מסודרת לצד האוטובוס. אחר כך לזוז הצידה. השוטרת הצבאית לנהג "אל תעשה רעש לידם", ולנוסעים בגסות "לאוורה, תעל. אם לא תלכו אחורה זה יקל כמה שעות". תא המטען נבדק, התיקים ופנים האוטובוס. 11 דקות. השוטרת מקריאה שמות, אחד אחד הם ניגשים לקחת את התעודה. שני מחסומים כבר מאחוריהם (חווארה וזעטרה), הם בדרך לראמללה. 

 14:20 בית פוריכ  רוב תנועת הולכי הרגל בכיוון היציאה משכם. נבדקות תעודות זהות. תנועת רכבים מועטה מאוד. נבדק תא מטען. ויכוח קצר עם מפקד המחסום. "בנימוס אני מבקש ממך שתזוזי" אני עונה בנימוס שאני נשארת כאן. הויכוח נגמר.  14:50 חווארה בשטח המגרש, עליו מתרגש ובא המחסום החדש, נבנתה סככה ארוכה מלבנית.  מעוכב גבר צעיר, משך כשעה. 'בינגו'. היה בבית הסוהר בישראל. אשתו מחכה לו. יש כיתוב חדש מעל הצינוק 'עמדת עיכוב' מצורפת תמונה. ב 15:40 הוא שוחרר.

שלוש עמדות בידוק עבור הגברים. שלושה תורים ארוכים ממושמעים. חגורות מוסרות ונחגרות מחדש בצד השני של המחסום. מעבר תחת גלאי מתכות. תיקים וחבילות נבדקים. רכב השיקוף לא תקין היום. חלק מהמזמן עמד בצד ללא שימוש, אחר כך נלקח אחר כך הוחזר. משך ההמתנה לגברים בין חצי שעה לשעה. פועל תור צדדי לנשים ולגברים מעל גיל 45. גברים שמשתהים לרגע בצידו השני של המחסום – לחגור חגורה, לסדר חפצים שהוצאו מהתיק במהלך הבדיקה – מגורשים משם. בבוטות "שאבב תעל מה נהיה פה קאסטרו". גם מהג'ורה הם מגורשים היום. כולם מגורשים אל השוק.  

תנועת רכבים - בכניסה לשכם נבדקים תעודות זהות ותסריכים. הרכבים בכיוון זה אינם רבים, המעבר מהיר. ביציאה מהעיר זרימת הרכבים לא פוסקת. הנוסעים יורדים מהרכב מעט לפני המחסום, הנהג מתקרב למחסום לבדו, הנוסעים ממשיכים ברגל. הרכב נבדק – פנים הרכב ותא המטען – הנוסעים מתקרבים כל אחד בתורו. תיקיהם נבדקים ידנית, שקית שקית, הגברים עוברים בדיקה גופנית - מרימים חולצה, מסתובבים שתראה הבטן ויראה הגב, הקרסול נחשף, ימני שמאלי - מציגים תעודת זהות. לאוטובוס עמוס נדרשו 45 דק'. 
 

בצד מעוכב רכב. אני ניגשת. בתוכו שלושה גברים מבוגרים, נסעו על הכביש המוביל לאיתמר ואילון מורה, כביש אפרטהייד ליהודים בלבד. מעוכביםinfo-icon כבר שעה וחצי. צום ראמאדן. ברכב מזון לארוחת הערב החגיגית. הם מראמללה, לא ידעו - את כבישי האפרטהייד באזור מגוריהם הם כן מכירים - והרי אין שילוט. אני מתקשרת ל'מוקד הצבאי'.
 
40 דקות של טלפונים ביני למוקד. בין השאר נאמר לי שאין רכב כזה במחסום. אני מוסרת שוב מספר רכב ומתארת את מיקומו המדויק במחסום. בנתיב הרכבים היוצאים משכם, מתחת למחצבה, ליד הנקודה ההומניטארית. אחרי דיון ארוך וחמש שיחות טלפון נמסר לי שבראמאדן עונש העיכוב קוצר משלוש שעות לשעה בלבד והם מייד ישוחררו (אחרי עיכוב של מעט יותר משעתיים). הקלות הראמאדן. 
 החייל בעמדת הרכבים הנכנסים לשכם הפסיק לעבוד כי אנחנו עומדות ליד הקרוסלה. מפקד המחסום החזירו לעבודה אחרי כחמש דקות. לעברנו הוא צועק "יא מגעילות" וגם "חבל שאתם לא מעריכות את החיילים שבגללם אתם שמות את הראש על הכרית בלילה".

ב 15:50 חיילים מזנקים בנשקים שלופים על נהג משאית שעובר בידוק בנתיב היציאה משכם. לא ברור למה. אני מתקרבת. אותו חייל מזנק עלי, נעמד צמוד אלי, עוין מאוד, הבל פיו על הלחי שלי. "תעופי מפה. תסתלקי" ואז הוא דוחף אותי. היד שלו על הכתף שלי והוא דוחף (לא דחיפה כזו שתזיז אותי ממקומי, לא הופעל כח רב. ועדיין). דרשתי ממפקד המחסום את פרטיו. מסר רק כשאמרתי לו שאאלץ להתלונן כנגדו, כמי שאחראי על החיילים במחסום. קיבלתי את שמו של החייל ומספרו האישי. הגשתי תלונה יום למחרת.  

מראות מוכרים מהמחסום – שתי קשישות, אחת מהן נתמכת במקל מורשות לעבור בנתיב הכניסה לרכבים.

17:10 זעתרה (תפוח) שבעה רכבים בתור לכיוון ראמללה, ריק לבאים ממערב.