בית איבא, יום א' 14.9.08, אחה"צ

13.35

המחסום בבית איבא מאוד שקט. התור של הבחורים הצעירים נבדק ביסודיות, אך ביעילות. רובם כנראה הם סטודנטים. האמהות והילדים, הנשים המבוגרות והסטודנטיות שעומדות בתור ההומניטרי עוברות ללא בדיקה שטחית אפילו, אך הגברים המבוגרים שעומדים בתור ההומניטרי נבדקים. כשירדנו מהרכב והלכנו למחסום כמה מהסטודנטים אמרו לנו שמוקדם יותר היה "בלגן" במחסום, אך אנו לא ראינו שום דבר יוצא דופן. התורים של כלי הרכב היו קצרים למדי; בשני הכיוונים המכוניות עברו את המחסום תוך עשר דקות בממוצע.

13.45

סטודנטים נוספים הגיעו למחסום והחיילים פתחו תור נוסף לבחורים. בבודקה עם האשנבים לבדיקת התורים היו כחמישה חיילים, ורק שניים מהם עסקו בבדיקת התורים. אחת מהחיילים שלא בדקו את התור היתה שוטרת צבאית, שדיברה וצחקה עם יתר החיילים. רותי ניגשה למקום שממנו היא יכלה לראות מה קורה בבודקה; השוטרת הצבאית שמה לב אליה ואמרה לה: "גברת, את מפריעה לי לבדוק". "באיזו צורה אני מפריעה לך?" שאלה רותי; "את רוצה שאני אעצור את כל הבדיקות?" ענתה החיילת בתוקפנות. "את מאיימת עלי?" שאלה רותי. "לימדו אותי לאיים רק על ערבים" היתה התשובה. רותי זזה מהמקום.

14.20

השוטרת הצבאית המשועממת ניגשה לבודקה של תור הולכי הרגל שנכנסים לשכם (שעד אז עברו ללא בדיקה). היא עצרה אותם והתחילה לבדוק את תעודות הזהות שלהם. חייל אחר אמר לה שאין צורך בבדיקה זו. "אבל אני רוצה לבדוק אותם" היתה התשובה. אולי אפשר למצוא משימות יותר מועילות בשביל חיילות משועממות???

14.45

מכיוון שבמילא התנועה במחסום התנהלה כשורה עזבנו.