אבו דיס, ענאתא, שיח' סעד, יום ו' 12.9.08, בוקר
שיח' סעד , יום שישי השני של הרמדאן ,
10.00
בקצה הכבישים המטופחים של הטיילת וארמון הנציב ודרך הנוף הנמשכת עם
שלטי הבנייה עד לבתי ג'אבל מוכאבר , שם בקצה מתחילים הרחובות המוזנחים
המובילים אותנו בחדות לגדר ושקיות האשפה של שכונת שיח' סעד.
ב"כל העיר" קראתי, אחר כך, על גן הסובלנות ופסל הסובלנות שהוקמו
בחדשים האחרונים בין ג'בל מוכאבר לבין שכונת ארמון הנציב היהודית , בקצה
רצף הטיילות . נראה שהפסל הוקם כבקשה, או כדרישה לאורך רוח וסובלנות
של תושבי ג'בל מוכאבר לנוכח שכונת האימים " נוף ציון" המוקמת לפתחם ועל
חלק מאדמתם . וכדי שלא יחסר דבר, מוצב בגן הסובלנות גם קיר הסובלנות .
בשיח' סעד האשפה במקומה הרגיל , למרגלות הגבעה המכותרת מכל עבר .
עלינו למעלה והתקבלנו בנימוס ע"י קצין מג"ב .
אב צעיר ובתו הקטנה על ידיו מבקשים לצאת לרופא בירושלים. לאב אין כלל
תעודה מזהה ולדבריו התעודה שלו נמצאת אצל עורך דין לטיפול בבקשת איחוד
משפחות . הקצין מבקש מסמך מזהה כלשהו , אך לצעיר אין כלום ולא יכולנו
להושיע.
עוברים מעטים חולפים על פנינו , ברכות והם יוצאים ללא כל בעייה .
נראה שכול היוצאים הם התושבים הרשומים , השומרים המעטים אינם מעכבים
לחינם ונוכחותנו מיותרת לחלוטין . אחרי יותר משעה החלטנו לפנות למחסום
יותר פעיל . ירדנו בגבעה וגילינו שלמרגלותיה יושבת רק חיילת אחת .
מקום אחד ללא סממני פחד ,ללא נשק שלוף.
ענאתא
הגענו ב – 11:30 וכבר מרחוק , מעבר למחסום , בלט לעין ציבור
האנשים והנשים הצפוף , הסוסים שנשלפו ,המכוניות הצופרות . המהומה
בשיאה , כפי שתוארה בדיווח של רותי ר.
העצבנות והמהומה היו מיותרים לחלוטין . לאחר שישה ימי תפילה במחסום
ענאתא , לפני שנה והשנה ,למדנו איך מכוונים ובודקים את קהל המתפללים
במהירות , בנימוס ובשקט. לצערנו , ביום שישי זה , דווקא לקראת "סגירת
השערים" ב – 12:00 , שררה במקום אווירה מתוחה בגלל ארגון לקוי וה"שטח
הסטרילי" . כששאלנו מה מטרתו של השטח הסטרילי , שהשאיר מקום צר מאד
להולכי הרגל בין המכוניות הממהרות , נענינו שזה הכרחי לנוכח המצב
המתוח בשטחים לאחרונה . לנוכח המצאה זו , אל מול פניהן הנפולות של
קומץ נשים שנדחו בשל גילן, לא היה מה להוסיף .