מחסומי הצפון - הכיבוש בעיניים של תיירת

16.30 – 15.00

הפעם היתה לנו משמרת שונה לגמרי. ניסינו להראות לשלי את הגזרה הצפונית, בתקווה שהמסר יעבור גם לדורשי טובתה של ישראל באמריקה. 

שלי היא רופאת עיניים בפנסיה, בנוסף להשתייכותה לקהילת בית כנסת רפורמי בניו יורק היא חברה באחוות  נשים הנקראת  "סאלם-שלום –PEACE "  יחד עם כ-1000 נשים יהודיות ומוסלמיות ברחבי ארה"ב. יש להם 150 סניפים המקיימים מפגשים לבניית גשרים והכרת האחר.

שלי הגיעה לישראל למשך חודש בקבוצה הלומדת את מרקם החיים בארץ.

היא מאוד סקרנית ומאמינה שצריך לתאר ולהפיץ את המציאות הקיימת בארץ אשר לא מגיעה לתפוצות. עד כה בביקור בארץ היא היתה בחברון ובמחסום בית לחם ואנחנו  ראינו לה הפעם את:

המחסומים שבצפון – מבנים גדולים ויקרים שאומנם עוברים בהם פלסטינים בעלי אישורי מעבר אבל בעיקר כלי רכב, כי  בסביבת כל מחסום יש פירצות בגדר המשמשות את הפלסטינים ביתר יעילות וכל מי שרוצה יכול לעבור לעבוד בישראל ולהביא פרנסה לביתו. הצבא מודע לכך אך לא מתקן את המצב. כתמיד עולה המחשבה שהמחסומים נמצאים לאו דווקא לצורך שמירה על בטחון ישראל, אלא כדי לשלוט ולטרטר את הפלסטינים.

חיי יומיום של פלסטינים במרחב התפר: שלושה כפרים פלסטינים נמצאים בשטח שלמעשה סופח לישראל, הכפרים נשלטים על ידי צה"ל (תנועה, רשיונות בנייה וכו') בעוד שהרשות הפלסטינית שאחראית להנפקת תעודות זהות, ניהול בתי חולים ובתי ספר, נמצאת בג'נין, מעבר למחסומים. גם לקניות התושבים הפלסטינים צריכים לעבור את המחסומים, ששעות הפתיחה שלהם מוגבלות, וגם היקף הסחורה שניתן להעביר ללא תיאום במת"ק - מוגבל. כמו כן פזורים במרחב התפר מטעי זיתים שרובם שייכים לתושבי עאנין (מעבר לגדר, בגדה), הם מורשים  לעבור ולטפל בהם רק פעמיים בשבוע, כשהמחסום החקלאי נפתח בשעות לא קבועות ורק לחצי שעה בבוקר ואחה"צ. כיום, חוץ מטרקטורים, הרוב המכריע של הולכי רגל עוברים בפירצות.

מסביב לכפרים -  מתרחבות בתנופה ארבע התנחלויות שנמצאות  כמובן תחת חוקי מדינת ישראל. 

זו התמונה המצערת של אפרטהייד בהתהוותו.