קלנדיה - חולה קשה מכפר עקב מיטלטלת בין אלונקות ואמבולנסים

האפור היה אפור מאד.

בתוך האובך והאבק שהיתמר ברוח המשוגעת, אישה חולה חיכתה באמבולנס שטחים לבואו של אמבולנס מירושלים.

אני לא יודעת את שם המחלה או המחלות מהן סובלת האישה, אבל לא צריך להיות מומחה ברפואה כדי להבחין ולדעת שמצבה רע, רע מאד.

האישה הייתה ספק בהכרה ספק בערפול חושים, צמודה לבלון חמצן, אברי גופה החשופים לעין היו נפוחים עד קצה גבול יכולת מעטפת העור לשאת את הלחץ הפנימי.

יש לאימא ירידה דרמטית בחמצן, אמר לי בנה, והסביר שהיא מועברת, בעצם מוחזרת, לבי"ח "שערי צדק" בו טופלה עד לאחרונה.

ביתה של האישה בכפר עקב, יש לה ת.ז. כחולה, יש לה תושבות קבע, על פניו ועל פי סולם היררכיית הפריבילגיות, היא ומשפחתה ממוקמים גבוה במדרג משאר מיליוני הפלסטינים החיים בין הנהר לים. נכון שהם משלמים את כל המיסים שמושתים עליהם מהמדינה ומהעירייה והם  זכאים לחופש תנועה, אבל אליה וקוץ בה, לא די בצבע התעודה ובתשלום מיסים סדיר, צריך לדעת באיזה צד של חומת האפרטהייד להיוולד.

שכונת כפר עקב נופלת בין הכיסאות, תושביה, שלמרות שביתם רחוק רק 2 ק"מ מרמאללה לא מקבלים שירותים מהרשות הפלסטינית כי השכונה אינה ברשותם, אבל שירותים גם לא מסופקים להם מישראל שהשכונה כן ברשותה והיא מחויבת על פי חוק לספקם.

הסיבה לאנומליה הזאת היא פחדם של רכבי חירום מירושלים לחצות את החומה. זאת ועוד, לאמבולנסים מפלסטין אסורה הכניסה לירושלים.

התוצאה מהתסבוכת הזאת הייתה שהאישה לא הובלה מביתה ישירות לביה"ח אליו שמה פניה, אלא נאלצה להיטלטל בין אלונקות, בין צוותים רפואיים ובין אמבולנסים, ולמרות שעם שחרורה משערי צדק המליצו רופאי ביה"ח וגיבו המלצתם במסמך שעליה לקבל  אשפוז ביתי, ההמלצה לא קוימה והיא הופקרה למשפחתה ולגורלה.

לא רחוק משם, בפינה נחבאת מהעין, במקום שלא ניתן לסגת ממנו, עמדו ציידים חמושים משחרים לטרף, עצרו בחורים צעירים שבים לפלסטין מיום עבודה בירושלים וערכו להם בדיקת עומק של תעודות, אישורי מעבר ופרטים אישיים. מטרתם הייתה להעלות בחכתם מי שיצא בבוקרו של היום ללא אישור מעבר.

קשה להבין איך במקום שלהגדרתם הוא אזור בטחוני הסכנה היא מהחוזרים ולא מהיוצאים.