אין להעביר אוכלוסיה מהמדינה הכובשת לשטח הנכבש

כיבוש הוא מצב שבו טריטוריה מסוימת נתונה בפועל תחת שליטה של צבא עוין. הכיבוש משתרע רק על טריטוריה שבה שליטה כזאת הוקמה וניתנת למימוש.
כיבוש מתחולל באמצעות כוח צבאי או במהלך מלחמה.

מאז מלחמת העולם השנייה מקובל שיש לסיים מצב של כיבוש בנסיגת הכובש מהשטחים שתפס והחזרת השליטה בהם לבעליהם הקודמים. נסיגת הכובש תלויה בדרך כלל בהסדרים שמסיימים את מצב המלחמה.
עד מלחמת העולם השנייה, וזמן קצר אחריה, הייתה נפוצה זכות הכיבוש, תופעה שבה מדינה שכבשה שטחים ממדינה אחרת מספחת אותם לשטחה, ואף זוכה להכרה בינלאומית בצעד זה. תופעה זו אינה נפוצה כיום, והכרה של הקהילה הבינלאומית בצעד כזה מעוררת מחלוקת בין לאומית חריפה.

שאלת מעמדם של שטחים כבושים ותושביהם - ובפרט מעמדם של שטחים ותושבים, שהיו כבושים מלכתחילה בידי המדינה אשר ממנה נכבשו אחר כך - היא מהבעיות הסבוכות במשפט הבינלאומי כיום.

על פי אמנת האג, שישראל חתומה עליה, המדינה הכובשת מתפקדת כנאמן של השטח הכבוש המצוי בידה כפיקדון זמני בלבד ואוסרת על הכובש לבצע שינויים ארוכי טווח שאינם לטובת האוכלוסייה הנכבשת. קיים איסור מוחלט על העברת אוכלוסייה אזרחית לשטח הכבוש על מנת לשמֵר סטטוס-קוו דמוגרפי. משטר הכיבוש נתפס כמצב חריג וזמני, אך אין הוראה המגדירה את זמניותו של הכיבוש.

ואכן, פסיקת בית המשפט העליון בישראל מכירה בכך שהכיבוש הוא זמני והשטח הכבוש נמצא בידי הכובש בנאמנות בלבד. אולם טענת ישראל היא שאין לה פרטנר להגיע להסדר לפתרון הסכסוך ולכן הכיבוש מתארך. מבחינת המשפט הבין לאומי – מציאות  זו של כיבוש שאינו מוגבל בזמן יוצרת סתירה מובנית לדרישת אמנת האג מהכובש, דהיינו להנהיג משטר נאמנות זמני על כל מגבלותיו.

בעוד כיבוש הוא מצב חוקי (אם כי חריג וזמני), על פי הגדרה אפרטהייד הוא פשע בין לאומי.  חוות דעת משפטית ודוח אמנסטי 2022 קובעים שבגדה המערבית מתבצע פשע נגד האנושות מסוג אפרטהייד. מבצעי הפשע הם ישראלים וקורבנותיו פלסטינים. הפשע מתבצע כי הכיבוש הישראלי הינו משטר של שליטה ודיכוי המפעיל אפליה מובנית על הפלסטינים:

-  הכיבוש הישראלי מגבה את "מפעל ההתנחלויות" ומאפשר לאזרחי הקבוצה הכובשת להתנחל בשטח הכבוש.

-  ההתנחלויות יוצרות מעגלים נרחבים של מגבלות על זכויות האוכלוסייה הכבושה – הפלסטינים.

-  ישראל פועלת לקיבוע השליטה בנכבשים בדרכים שונות, תוך שמירה על מעמדם הנחות של הפלסטינים ועל אפלייתם המובנית.

 - בגדה המערבית מתקיימת מציאות של שליטה ודיכוי של קבוצה לאומית אחת – הפלסטינים,  בידי קבוצה לאומית שנייה – המתנחלים, והדבר מהווה מעשה בלתי אנושי

-  השלטון הישראלי שולל זכויות ומשאבים מהקבוצה הכבושה ומעביר משאבים לקבוצה השולטת באמצעות הפרדה פיזית ומשפטית בין הקבוצות הלאומיות המתגוררות באותו   שטח גיאוגרפי

-  ישראל יצרה מערך משפטי שונה לשתי הקבוצות הלאומיות המתגוררות בשטח הכבוש – וזוהי בדיוק ההגדרה של משטר אפרטהייד.  

ישראל טוענת כי מדובר במצב זמני ואין כוונה לשמר את השליטה הדיכוי והמעמד הנחות של הפלסטינים. אולם בסתירה לכך, המדיניות והראיות בשטח מוכיחות, כי הכוונה היא לשמר את המצב. בשנת 2017 הכריז נתניהו, בהיותו ראש ממשלה, על כוונה לספח מבלי לאפשר זכויות אדם/אזרח לאוכלוסייה המקומית.
ישראל מבצעת בשטח "סיפוח מדורג" שמשמעותו  המינהלית  היא ביטול הממשל הצבאי בשטח המסופח, ומתיחת הסמכויות הטריטוריאליות של הרשויות האזרחיות הישראליות עמוק אל תוך הגדה המערבית.