ענאתא, יום ו' 5.9.08, בוקר

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
מילי מ., אביטל ט., רותי ר.
05/09/2008
|
Morning


יום השישי הראשון של הרמאדן

09.15 – מעט מאוד תנועה ביציאה מהמחנה. מעט אנשים ברחוב, עדיין מוקדם.

ליד המעבר תכונה שקטה של מג"ב, כ-20 מג"בניקים עומדים במקומות שונים בצידי המחסום ולאורך הכביש. מול המחסום מכוניות משטרה ולידן שוטרי יס"ם. יום חם, ואנחנו תופסות מחסה בצל אחד הבניינים מול המחסום. במקום נמצאים מפקדי
עוטף ירושלים והמג"ד.

מכונית של האו"ם – אונרווה עומדת ליד הכניסה למחסום מכיוון המחנה. הנהג שלה בא לדבר איתנו מפעם לפעם. הוא אומר לנו כי המעבר בענאתא מותר רק לתושבים מקומיים, בניגוד לכל המחסומים האחרים בהם מותר בראמאדן עם אישור תפילה ובגיל המתאים לכל אחד לעבור.  הם שולחים לקלנדיה אשה בת 70 מכיוון שאיננה מקומית, ובהתערבותנו הוסיפו ואמרו שהיא מנועה. הסתכלנו היטב ב'נושאת הפצצות' הזו הכפופה, חסרת השיניים המתנהלת בקושי שאט אט חוזרת כלעומת שבאה.

בערך מ-10.15 – מגיעים אוטובוסים קטנים עם נוסעים לתפילה, בודקים אותם במהירות והם נוסעים לדרכם.

תנועת אנשים הולכת וגדלה, שוטרי היס"מ מתפרשים לאורך הקיר לפני הכניסה למחסום. אחד מהם הולך עם נשק שלוף "כי ככה נוח לו", נראה מפחיד למדי. כ- 10 מג"בניקים עומדים ליד הפתח. מדכא למדי, אין בכלל הרגשת חגיגיות לעומת השנה שעברה.
השטח מכוסה באנשי הצבא, הרבה קצינים בשטח. "צריך להיות מוכנים לכל דבר", אומר מפקד עוטף ירושלים. יש מעט התחככויות במעבר, אב שמתרגז נורא שלא נותנים לאחד מבניו לעבור. מצווה לעמוד בצד עם ילדיו. אחרי מספר דקות הם משתחררים. מנסים למנוע מאישה לצלם, אבל גם זה נגמר במהירות.

אנחנו עומדות בצד השני של המחסום. לא נראה שיש משהו שאנחנו יכולות להועיל בו. מפקד העוטף עזר לנו לברר זכות של אדם לעבור עם פספורט בלבד, ברור שלא הוביל לשום דבר.

ב- 11.45 עזבנו את המקום

 

.