סבך משטר ההיתרים במרחב התפר | מחסוםווטש

סבך היתרים למרחב התפר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email

מתוך 100 סוגי היתרים המסדירים את אפשרויותיהם של הפלסטינים לנוע במרחב הגדה או לצאת ממנה, יש כ-15 הנוגעים רק לצורך כניסה למרחב התפר, ובהם: היתר לתושב קבע במרחב התפר, כלומר – הוא רשאי ללון בביתו; היתר לתושב חדש; היתרים לצרכים חקלאיים; כמה סוגי היתרים לצרכים אישיים; היתרים לכל מיני סוגי תעסוקה ומסחר; ועוד היתרים שונים – בקיצור, סבך אדיר שקשה להתמצא בו.

ויש כמובן הגבלות ודרישות מיוחדות, למשל:

  • בעל אישור מסוג אחד במחסום מסוים אינו ראשי להיכנס למרחב התפר במחסום אחר. האבסורד גדול עוד יותר: יש מקרים שבהם בני 60 ויותר, הרשאים לעבור לישראל ללא היתר, אינם מקבלים היתר להיכנס לאדמות שלהם במרחב התפר.
  • לצורך קבלת היתר כדי לעבד את אדמתו חייב בעל הקרקע למלא טפסים ארוכים ולהביא עם כל בקשה אישור עדכני מהטאבו שהוא בעל החלקה. הוכחת הבעלות מסובכת מפני שלא תמיד היה אפשר לרשום חלקות שעברו בירושה מדור לדור על שמות כל היורשים.
  • אם השטח  גדול מספיק, לפי הקריטריונים של הצבא, החקלאי יכול לבקש היתר לבני משפחה או פועלים. אם השטח אינו גדול מספיק, לא יוכלו בני המשפחה להגיע לכרם הזיתים שלהם ­- לא כדי לעזור לאבי המשפחה, לעתים אדם זקן וחלש מכדי לעבוד בו לבד, ולא כדי ליהנות מההתכנסות בחיק הטבע בחלקה השייכת להם.
  • הסיכוי לקבל היתר הולך ופוחת. אם עד לפני כמה שנים אושרו קרוב ל-70 אחוז מהבקשות, היום מאשר המינהל האזרחיinfo-icon פחות מ-50 אחוז. בשנת 2017 הוחמרו הדרישות, וכפרים רבים באזור המרכז שבתו במשך חודשים. לבקשתם, נכחו חברות מחסום Watch במשא ומתן שהסתיים בפשרה

עוד מגבלות

ב-2019 פורסם קובץ נהלים חדש המגביל עוד יותר את גישת הפלסטינים לאדמותיהם:

  • נקבעה מכסת כניסות אפילו למי שקיבלו היתרים: בפעם הראשונה נקבו הנהלים החדשים ב"מספר כניסות שנתי" – 40 ימים בשנה. הפקודות הקודמות קבעו שהגישה של בעלי היתרים לאדמתם כפופה רק למועדי הפתיחה של השערים החקלאיים הרלוונטיים. באוקטובר 2020 ביטל הצבא נוהל זה הנקרא "היתר הכרטיסייה"

בעקבות עתירה לבג"ץ. פורסם גם הישג נוסף: הצבא הודיע שינפיק היתרים לאלה שהחזיקו בהם בשנה שעברה ללא צורך בהגשה פרטנית

  • התקנות החדשות קובעות כי תכלית היתר הגישה לשטח היא:
    "לאפשר עיבוד האדמה החקלאית, על פי הצורך החקלאי הנגזר מגודל הקרקע ומסוג הגידול, תוך שימור הזיקה לאדמות אלה". בכך צומצמה התכלית שבעבר הוגדרה באופן כללי כ-"שמירת הזיקה לאדמה",
    שפירושה שהמינהל שאמור היה לתת היתרים למשפחות בעלי הקרקע כדי לקיים "זיקה", כמו בילוי משפחתי בחלקה, וזאת ללא קשר לעבודה החקלאית, באמצעות שינוי זה, קיבל עתה גושפנקה חוקית למניעת הגישה למשפחות שנהגה למעשה כבר שנים.

אין מנוס מהמסקנה שמדינת ישראל והמִנהל האזרחי, במחשבות על סיפוח בעתיד, סימנו לעצמם מטרה ואף מצליחים להשיגה – להרחיק חקלאים פלסטינים מאדמותיהם שמעבר לגדר ולהקשות עליהם באמצעים שונים לעבד את אדמותיהם.