א-ראם, ענאתא, קלנדיה, יום א' 27.7.08, בוקר

הסיור החל בהר הצופים בשעה 9.15 והתקיים במזג אוויר נוח מאד . בשעות
אלה של לפני הצהריים היו רוב המחסומים כמעט שוממים ויש להוסיף שארגוני
הביטחון המוצבים במחסומים לא מנעו מאתנו צפייה . חזרנו למקום בשעה 13.00
לאחר הסיור ומפגש הסיכום.

מחנה הפליטים שועפאט וענאתה :
יצאנו מהר הצופים וכעבור שתי דקות הגענו לעולם שונה , למרגלות הגבעה
הצרפתית . הצמדנו את כולם למפות כדי להבין את אותם גבולות עירוניים ,
שחבקו לפני 41 שנים באופן שרירותי שכונות פלסטיניות , ועתה מבתרות
ומכתרות אותן חומה , גדרות ומחסומים .
במחסום ענאתה , בלבה של שכונה ירושלמית , היה שקט ונינוח בשעה זו של
היום . מעט תנועה והולכי רגל . ההזנחה של הרחוב , אך הדחפורים חזרו
לעבוד בשקע המיועד למסוף/מחסום/מעבר . נשאלנו על המגדל , שמיקומו
וממדיו הפתיעו את מי שאינו רגיל במראות אלה . התרגשות כשאחד החיילים
זיהה את סובול .
ביציאה מענאתה , מיד אחרי הפנייה ימינה לכיוון פסגת זאב , מגדל שמירה
נוסף ומיד החומה זוחלת על עמק וגבעה . המשכנו לא – ראם דרך פסגת זאב ,
שכבישיה נאים וסלולים .

א – ראם :
היישוב א –ראם , שהוא למעשה עיר לכל דבר , שכמחצית מתושביה הם תושבי
ירושלים בעלי תעודות זהות כחולות , מוקף בחומה גבוהה מצדו המערבי ,
חומה המשתרעת מדרום לצפון . החומה האימתנית ממשיכה ומבתרת את א –ראם
באמצעה , ממערב למזרח , מפרידה בין בתים , רחובות ואנשים . בחומה זו
קיים עדיין פתח אחד .
המחסום היה שומם בשעה זו של היום . נסענו לפנימה של א – ראם , חצינו
על הכבישים המשובשים את הפתח בחומה המבתרת , והמשכנו לנסוע לאורך
החומה המערבית לכיוון קלנדיה . בדרכנו עצרנו ליד כיתובים רבים
ואיורים של דמויות כהות שחוחות .
מחנות שכנה יצא איש צעיר עם קפה חם ולאחר שמזג לכולנו , הסביר את
משמעותה האנושית והכלכלית של החומה לאנשים כמוהו , תושבי ירושלים בעלי
תעודות זהות כחולות. סוגיות אינסופיות של מיסוי שרירותי . בקצרה –
בנוסף לניתוק , לכאב ולתלאות היומיות משמשת החומה גם להטלתם של מסים
שונים ומשונים על כל סחורה שמגיעה מן העבר השני.

קלנדיה :
בצדו הצפוני , הפלסטיני , של המחסום לא היתה נפש חיה . סככת ההמתנה ,
הכלובים המובילים לקרוסלות , הכל ריק ומלוכלך באופן בלתי נתפס , לכלוך
נורא . בשיחת הסיכום יתאר סובול את הפרטים שבלטו לעיניו , עיניים של
מחזאי . בתור לקרוסלות קופסאות הסיגריות והבדלים שעושנו עד תום ונמחצו
בכוח לרצפה מעידים על לחץ רב . הסטודנטים שאלו על האחריות לתחזוקת
ונקיון האזור ואנו שבים למפת גבולות העיר ירושלים , ששטחה המוניציפלי
כולל גם את השכונות שבצפונה של קלנדיה , שכונות שגם אותן חותכת החומה .
הקבוצה עברה את השערים והבדיקות לצדו הדרומי , ה"ישראלי" , של המחסום .
חזרנו לכיוון ירושלים מצדה המערבי של חומת א – ראם , על הכביש שבינה
לבין עטרות , המקביל לכביש שעליו הגענו.

שיחת הסיכום התקיימה על המרפסת אצל ג'אפר , על מים קרים , קפה וכנאפה
.
עיקרי הדברים בשיחה עם הסטודנטים - _הענישה הקולקטיבית ללא כל הבחנה
_חוסר ההיגיון של תוואי החומה
_חווית המעבר במחסום קלנדיה , שהיתה קשה . חלק אמרו שעדיף להגיע יותר
מוקדם
בשאלונים ציינו רובם את עמדותיהם הפוליטיות הדומות , אך את החשיבות
הרבה של מראה העיניים וההתנסות האישית .
יהושע סובול התייחס בדבריו בעיקר לערים ועמים עם חומות ולמציאות
הישראלית שיצרה במשך שנים מערכת גיאוגרפית ואנושית שבה האוכלוסיות לא
ניתנות יותר להפרדה . שכונה בתוך שכונה ולפעמים הוא לא ידע באיזה גטו
הוא , פלסטיני או ישראלי. הוא התייחס לביקוריו בעבר בברלין החצוייה
ולהרגשה הדומה בעת המעבר לצדה המזרחי ; ולבלפסט , שבה החומות
המפרידות בין האוכלוסיות נבנו בגובה של 15 מטר ומעליהן נבנתה עוד
גדר , ועתה כל זה הפך לאתר תיירות .
החומות מעידות על מבוי סתום והן נופלות כשאי אפשר לשאת יותר את המצב .
הוא העריך שהפתרון הוא של מדינה דו לאומית עם קנטונים בשלטון עצמי .
רשמה – אביטל טוך