דרום הר חברון, תרקומיא, יום ד' 6.8.08, בוקר

תרקומיא

מעבר תרקומיא שקט, מעט אנשים ומשאיות.

כביש 35 

צומת שיוך חברון - כמעט ריק. בית הספר לבנות - מעט אנשים בשיחה עם קבלן עבודות בניין המדבר עברית ומצוטט את חיים נחמן ביאליק ואת התנ"ך. מקווה שיום אחד יהיה טוב.

סוללת נהגי המוניות בהמתנה לנוסעים. יש סדר מופתי בין הנהגים והם מקבלים את פנינו בברכה. הם אומרים שיהיה שלום לא בזמננו.

בחזרה - כניסה דרומית לחברון חסומה, במחסום ההומניטרי אין שוטרים יותר.

גשר חלחול חברון - ליד מפעל הזכוכית חיילים חדשים שהחליפו את המילאומניקים, עושים מחסום פתע לשעה או יותר ויוצרים פקק ענק של מכוניות. בעלי המכוניות משתגעים מהחום; אין להם מכוניות ממוזגות, הם ממתינים לפחות חצי שעה עד שעה ויותר, כשהשמש החמה קופחת על פניהם. הם מתחילים לצפור במחאה על זמן ההמתנה הארוך שלא נגמר מבחינתם, ולא הגיוני לעכב ככה אנשים - ילדים ומבוגרים - בחום הזה.

החילים מתפקדים כראוי, מתנהגים בנימוס ואדיבות, אבל שני חיילים שבודקים ועוד חיל שעוצר את התנועה, זה לא אנושי כי החום נוראי ואנשים נתקעים לשעה על גשר באמצע היום כשמאוד חם. חובה להוסיף עוד חיילים שיעשו את הבדיקות במהירות גדולה יותר. זה קשה לראות ילדים זקנים וטף ממתנים כל כך הרבה זמן בצהרי היום.

החיילים בודקים את תעודות הזהות דרך קשר טלפוני שמודיע להם שהמחשבים נפלו; החייל מבקש שיבדקו למרות שהמחשבים נפלו, כי יש לחץ. ואנחנו שואלות: למה החיילים לא יכולים להביא עמם מחשבים שיעשו את הבדיקה מקומית  ולא דרך קשר אל מרכז בקרה שלא רואה את השטח ולא מבין את חשיבות הבדיקה המהירה והאנושית.

חובה להעביר מסר זה למפקדים למעלה להתארגנות יעילה יותר כלפי האוכלסיה הגרה באזור חברון.