בית איבא, שבי שומרון, יום א' 3.8.08, אחה"צ

מתרגם:  צ'רלס ק.

סיכום:

בוב דילן והשטחים הפלסטינים הכבושים?  בעצם, למה לא?

"מחוץ לשערים פורקו המשאיות,

מזג אוויר היה חם, 32 מעלות,

הארבה שר לו, כן, רחוק אי-שם..."

ההבדל היחיד הוא כי נוכל אנו לכנות את משמרתנו "יום החמורים." לא הארבה, יום של התנגחות מטופשת ועקשנית ידועה ורגילה של צבא הכיבוש.

14:50  שבי שומרון.

השער שוב פתוח לרווחה.  כשאנו מתקרבות חייל ניגש אלינו להודיע כי היה פתוח רק בכדי שמיכלית צבא גדולה, החונה בצד הכביש וניצבת לו, תוכל לעבור.  נראה לנו כי היא חונה שם די הרבה זמן.  כאשר אנו פונות לעזוב החייל, כצפוי, ניגש לסגור את השער.  הוא פתוח, אומר החייל, "לצבא בלבד."

15:15 בית איבא

איש אינו בודק שורת האנשים, כ-20 במספר, הבאים מדיר שראף.  המפקד עומד במרכז המחסום, מתעלם, מדבר בנייד שלו.  משך רוב המשמרת שלנו עמד בתנוחה דומה.

חמישה מעוכבים אשר, לפי מה שנאמר לנו, ניסו לעקוף את המחסום.  הם נמצאים שם משעה 14:15 או 14:50, אבל בכל מקרה הם נענשים ויישארו במכלאה "שעתיים-שלוש."

לפחות 25 ממתינים בכל אחד מנתיבי הקרוסלות, ואותו מספר, לערך, של נשים וגברים מבוגרים בנתיב "המהיר" (לכאורה). 

החידוש האחרון בבית איבא, שוטרת מ"צ צועקת לתוך מיקרופון (או מגפון – איננו מצליחות לראות) אל המחסום המרכזי, וקול אחר, שיבוט של הראשון, צועק בחזרה, הקולות הצרחניים חודרים לתוך חום הקיץ.

בתוך חצי שעה מאז בואנו מספר הממתינים לקרוסלות יורד למחצית המספר שהיה כאשר הגענו, אך עיכוב הצעירים נמשך.  שתי נשים נושאות ת.ז. כחולות (ישראליות) חוזרות משכם.  הן מספרות לנו כי הן גרות ביפו, מביעות פליאה מדומה כאשר החיילים אומרים להן כי אסור היה להן לעשות אשר עשו.

15:30  עוד טירוף של אמצע קיץ במעבר כלי הרכב, שם יש תנועה דלילה אך מתמדת של ערבוב כלי רכב, גדולים כקטנים, משני הכיוונים.  תאי מטען נפתחים, תכולותיהם נבדק בציניות.  מגיע אמבולנס תוך כדי צפירה, שלושה חיילים מקיפים אותו, פותחים את הדלת האחורית ובודקים את הנהג בטרם מתירים לו להמשיך בדרכו המיללת.

הטיפול בסבלים ובעגלותיהם ועגלות החמורים הוא מיוחד במינו.  עגלת סבל מלאה וגדושה עד אפס מקום ממתינה לבדיקה באותו זמן שעגלה נוספת, ריקה, מגיעה מכיוון דיר שראף.  גם היא מחכה, אך מקבלת סימן לעבור כאשר חייל מגיע ודורש מהסבל הראשון לרוקן את עגלתו לגמרי.  ממקום עמידתנו אנו יכולות לראות כי הוא נחקר בנוגע לתכולתן של שקיות פלסטיק גדולות.  החייל בודק את העגלה "עד לשד עצמותיה", ואף מוציא את הקרטון המרפד את תחתיתה ובודה אותו באופן יסודי!

באותו הרגע, מופיעה עגלת הג'ינסים המוכרת, גם היא גדושת מכנסיים שחורים, אפורים וכחולים, וגם חולצות לבנות.  חייל מפקח כאשר הכול מורד מהעגלה, נפרש על משטח הבטון ונערם בהר קטן.  לאחר חמש דקות הסבל מערים בחזרה את האפור, הכחול, השחור והלבן על עגלתו.  אלה באמת ימי אוגוסט החמוריים בשטחים הפלסטינים הכבושים.

16:00  תור של כ-20 איש מכיוון דיר שראף מחכה בסבלנות בזמן שגברים זקנים נדחפים קדימה, והממתינים מעניקים להם את הכבוד שלדעת הזקנים מגיע להם.  אך החייל בודק את תעודות הזהות שלהם בדיוק כפי שהוא בודק לצעירים!  החייל המטפל בתור הארוך הזה נותר לעבוד לבדו בזמן שהמפקד ממשיך לתלות מבטו בחלל ואינו מציע עזרה.

במגרש הריק מעל למחסום סוס יפה מקפץ ועומד בגאווה, כאילו לומר כי אין לו עסק עם החמורים למטה.