בית לחם, יום ב' 14.7.08, אחה"צ
הגענו ביום שני והפעם מוקדם מהרגיל למשמרת קצרה.באחת בערך היו למעלה מ-60 ממתינים מתוכם 5 לאישורים.3 המתינו לחקירת שב"כ – למעלה משעתיים – דיווחנו למנהל. שוב הפלסטינים הכינו רשימה מסודרת של המבקשים כרטיסים מגנטיים. הקהל ישב כולו באולם ההמתנה והחייל שאחראי על הכנסתם לאולם העליון המשיך להורות להם לשבת (למרות שהם ישבו) ודיבר כהרגלו בשפה פיקודית כלפי הפלסטינים. "עוד מעט תבקש מהם לשיר התקוה" צעקתי לעברו והוא בתגובה מיד איים ש"בגללך עכשיו אני לא אכניס אף אחד" -" אני רוצה לראות שאף אחד לא נכנס בגללי ומקבל מגנטי" צעקתי בעצם צרחתי לעברו – "כן אני ממש מחכה לראות שזה מה שקורה שבגללי אתה לא מכניס". החייל יצא ותדסה הגיע – הוא שאל אותי מה קרה ודיווחתי לו. מיד הוכנסו כל החמישה לאישורים ועוד אחד שהוזמן לחקירת שב"כ נכנס למסור תעודתו. כמו כן הוכנסו 3-5 למגנטיים ואני מקווה מאוד שסגן תדסה ידאג לכך שהחייל הזה יתנהג אחרת.הייתי חייבת לחזור לעבודה מוקדם.