בית פוריכ, חווארה, יום ג' 29.7.08, בוקר

בוקר שגרתי ורגיל.
אין מעוכבים בדרך. הכבישים לא עמוסים. הכפרים החסומים תמיד - חסומים גם היוםומה שפתוח בדר"כ פתוח גם היום.
(אגב: בצומת בורין/יצהר, שאמנם היה פתוח היום בלי האמר ונעדר כל איום,נראו עבודות שאולי מעידות על הכנות לעתיד...) 

נסענו קודם לבית-פוריכ.
החיילים ענו לנו בהנהון לברכת השלום שלנו ומעבר לכך התעלמו מנוכחותנו.המעבר סביר. 2 עמדות בדיקה. גם מעבר כלי הרכב עובד בקצב מהיר למדי וב"נועם".  איש אחד מעוכב ומשוחרר תוך זמן קצר. אין לנו מושג כמה זמן היה מעוכב. 

בחווארה
החיילים לא נראו מאושרים מבואנו, למעט המת"ק איש לא ענה לברכתנו. הם גם לא הציקו, מלבד פעם אחת בה הזכירו לנו את הקו הכחול (ומאז הוא נשכח ועמדנו איפה שרצינו) ופעם אחת בה ניגש אלינו חייל ושאל בנימוס אם מותר לנו לצלם במקום וקיבל את תשובתנו ללא עוררין. 
שני אנשים מעוכבים בתא בידוד (שניהם באותו תא). חבריו של האחד פנו לעזרתנו אבל קצרה ידנו (בעיקר ששמענו קודם חייל שאמר שהם עלו במחשב). הוא סיפר שהם עוברים שם יום יום בדרכם לקורס שחיה בחווארה. מאוחר יותר, אחרי שפנינו למת"ק במקום, (כאשר נדמה היה לנו שהזמן ארוך מדי לצורך בדיקה במחשב) הסתבר שבדיוק איזה מכר שלהם טילפן למיקי וזו בדיוק באותו זמן "הפעילה" את ז., המת"ק, ואכן האחד שוחרר, אבל ז. הסביר לנו שהוא כבר כמה פעמים הסביר לאיש מה לעשות כדי שלא ייעצר (לגשת למת"ק וכו.) ובאשר למעוכב השני - הוא נענש כיוון ששוב ושוב מפר באמצעות עגלת הרוכלות שלו את הסדר במגרש החנייה ומסכן את האנשים שם. 
למעט שני מקרים אלו בסה"כ הדברים זרמו בשקט וברצף. שלש עמדות היו פעילות. תור הומניטרי רגיל, אף אחד לא נשמע מרים קול, אפילו לא המ.צ. הבנות. רק לקראת סוף שהותנו הופעלה מכונת השיקוף. ראינו כלבנית אבל היא לא פעלה. גם מכוניות עברו בקצב מהיר ללא כל עיכוב. 
תודה למיקי שלמרות כל הדברים הקשים שקרו, ולמרות שנדמה היה ש"זרקה את המפתחות" היא עדיין נענית ועוזרת. 

קצת אחרי השעה 10.00 עזבנו את המקום. נראה שבפיקוח של ז. והצוות הרגוע הדברים מתנהלים בסדר. ("בסדר"?...)