חווארה, עורטא, יום א' 3.8.08, בוקר

 7.30 זעתרה: אין רכבים ממערב. 24 בתור מצפון.

 7.45 עוורטא: 6 משאיות בכניסה לעוורטא, בדיקות מהירות. כ-10 משאיות ו-4 מכוניות ב-2 תורים נפרדים ביציאה מעוורטא

 8.00 חווארה:לאחר עזון עתמה נראה לנו המחסום לחלקיק שנייה ממש אמריקה. אך מהר מאד הפנטזיה נמוגה. אנו נמצאות במחסום, בכיבוש, בהצרת רגליהם של בני אדם , בהגבלת תנועותיהם.שקט במחסום. כ-30 איש בקרוסלות. רכבים משני הצדדים מגיחים מידי פעם. התנועה לשכם ערה.
מפקד המחסם בא לקראתנו – הבחין בכך שעברנו את הקו הכחול בחצי מ'! ואומר: אפשר לבקש מכן לא לעבור את הקו הכחול?! בהמשך, אחר שעמדנו במקום כדת וכדין, ניגש אלינו סמ"ר להזכירנו שנאסר עלינו לעבור את הקו.

8.45 כ-10 איש במחסום. צעירה פונה אלינו באנגלית: אתן רואות את הסבל שלנו?
9.00 בקרוב נפסקות הבדיקות במחסום. אני פונה למפקד, שואלת אם אפשר לשאול אותו משהו, תגובתו: לא. אנו מגלות שהפסקת הבידוק היא עקב איפוס נשקי המאבטחים. לאחר סיום האיפוס חוזרים לפעילות הרגילה.
9.15 אנו עוזבות את המחסום.

9.30 אנו בפלפליה. קריאה ברמקול: של מי המכונית שחונה פה? אני יוצאת, משטרה צבאית, דורשים שאפנה את המקום, שאחנה במקום אחר. למה? זה מפריע. (אני חונה בשולי הכביש, לא מפריעה לאף אחד). לשאלתי איפה אני אמורה לחנות עונה השוטר הצבאי: אתן הרי לא פוחדות מהפלשתינאים, אז תחנו בכפר. (כוונתו שאחנה ברחובות הפנימיים של הכפר). יש לציין שהשוטר היה אדיב במיוחד. הירשה לי לסיים את אכילת הפלפל לפני הזזת המכונית.