קלנדיה, יום ה' 31.7.08, בוקר

צופות: 
מילי מ', תמר א' (מדווחת)
31/07/2008
|
בוקר

מחסום קלנדיה, 6:45 –
9:00

עוד מחוץ למחסום שמענו את צעקות המחאה.
התורים השתרעו כמעט עד לקיר האחורי של סככת ההמתנה, האנשים בכלובים המובילים אל
הקרוסלות החיצוניות עמדו בדוחק רב, וגם לפני חמש עמדות הבדיקה, שכולן היו פתוחות,
היו תורים ארוכים. הבדיקות היו איטיות וזמן ההמתנה היה ארוך. אנשים דיווחו שהגיעו
ב-4:00 בבוקר, שהמחסום נפתח רק ב-6:00, ועדיין הם עומדים בתור. מתי יגיעו לעבודה?
ב-9:00? ב-10:00? חצי יום עבודה ילך. כל יום זה כך, הם אמרו, לא רק היום.

אחד אמר שהוא יוצא כל בוקר ב-4:00 מהבית
כדי להגיע בזמן לעבודה. הוא עובד עד 6:00-7:00, חוזר הביתה ב-8:00. מתי יש לו זמן
למשפחתו? והוא עוד גר קרוב. מה עם אלה שמגיעים משכם? מתי הם צריכים לעזוב את
הבית?

אחר אמר שהוא מהכפר קלנדיה ועובד בעטרות.
פעם היה רק צריך לחצות את הכביש כדי להגיע לעבודה. היום יש גדר לאורך הכביש, אמנם
עם שער בדיוק שם איפה שפעם עברו, אך איש אינו מורשה לעבור בשער הזה והוא תמיד נעול.
לכן צריך לנסוע מהכפר קלנדיה מערבה לרפאת, מרפאת צפונה לכיוון רמאללה, לפני הכניסה
לרמאללה לפנות מזרחה לכפר עקב, בכפר עקב לפנות דרומה עד שמגיעים לעטרות – בסך הכול
נסיעה של עשרה ק"מ במקום חציית כביש. ובין כפר עקב לעטרות עומד מחסום קלנדיה שגוזל
זמן נוסף.

אחד אמר שהוא בדואי ממשפחה שגורשה ב-1948
מאזור באר שבע. התיישבו באזור בין בירנבלה לירושלים. כאשר נבנתה החומה נשארו הבית
והאדמה בצד ה"ישראלי" של החומה. מאז אסור לו להגיע לביתו. תחילה עוד "התגנב" דרך
החור בחומה בבירנבלה, אך פעמיים נתפס ונשלח לכלא, ועכשיו הוא מפחד, וממילא החור כבר
נאטם ואין עוד דרכי מילוט. הוא הגיש בקשה לאישור כניסה לישראל (כלומר לביתו) למת"ק,
אך כל פעם אומרים לו לבוא בעוד חודש.

אחד כבר עבר את הכלוב ואת הקרוסלה, אך
נכשל בבדיקת כף היד. אתמול עוד עבר, היום כף היד לא תאם עוד את צילום כף היד במחשב.
תופעה נפוצה בקרב עובדי כפיים שטביעות האצבעות שלהם משתנות בעקבות החומרים עמם הם
עובדים. האיש ישב על הרצפה בין הקרוסלות לעמדות הבדיקה וחיכה לפתיחת המת"ק כדי
להוציא צילום חדש של כף היד. "שיחליף את היד", הציעו העדים למזלו הרע באירוניה
מרה.

ב-7:00 התקשרנו בפעם הראשונה לסגן מפקד
המחסום. הוא טען שהלחץ ישתחרר בעוד 10-15 דקות. ב-7:30 הכול היה כפי שהיה חצי שעה
לפני כן והתקשרנו שוב. הוא אמר שהוא עכשיו בישיבה, אך בעוד כחצי שעה יבוא לברר מה
קורה. הסבנו את תשומת הלב של החייל בביתן ליד הקרוסלות לכך שכבר מזמן לא העבירו
אנשים בקרוסלות ושהמעבר ה"הומניטרי" לא נפתח כלל. הוא טען שאינו יכול להעביר אנשים
כי התורים לפני עמדות הבדיקה עוד לא התרוקנו. ביקשנו ממנו להסתכל: לפני כל עמדה
עמדו רק כעשרה אנשים. הגיע שוטר ופתח את המעבר ה"הומניטרי". הודיעו ברמקול שהוא
מיועד רק לנשים ולגברים מגיל חמישים ומעלה. אנשים סיפרו לנו שגירשו משם אדם בן 49
באמירה שיחזור בעוד שנה.

ב-8:00 אורך התורים עוד לא השתנה. ב-8:15
סגרו את המעבר ה"הומניטרי" למרות שעמדו שם עוד כמה עשרות אנשים


__._,_.___